מן הספרים שקרא בילדותו ובנעוריו, למד על חשיבות הגבורה האישית בשדה הקרב. גבורה היא תכונה נדירה. באנגליה במאה ה-12 היה רק אייבנהו אחד ובצרפת במאה ה-17 היה רק סיראנו דה ברז'רק אחד. כדי להצמיח גיבורים, ראוי לכל אומה, ובוודאי לאומה המבקשת להתקבץ במולדת ולהגיע לעצמאות לאומית, לאחר שהוגלתה ממנה, לחנך את הצעירים לגבורה, כדי שלימים יהיו לוחמים מעולים. מהומרוס ומן התרבות היוונית העתיקה הוא שאב תובנות על השפעתו של המשחק על התרבות ועל ההיסטוריה. על-פי בלוך, המשחק האנושי האולטימטיבי היא המלחמה. את המשחק הזה יש לשחק כהלכה, כי סיכומו הוא אפס, והוא עלול לאיין את הצד המפסיד, כפי שאירע לטרויה על-פי הומרוס, לקרתגו וליהודים במלחמתם ברומא. לימים, כשעמד בראש בית"ר (ברית הנוער העברית על שם יוסף תרומפלדור), ציין במכתבו למאיר גרוסמן ש"ביתר – המבצר האחרון של בר-כוכבא".
9 בעקבות המרד חרב היישוב היהודי בארץ ישראל, ורוב היהודים נהרגו (580 אלף) או נמכרו לעבדות (100 אלף). הרומאים שינו את שם הפרובינציה מ"פרובינקיַת יהודה" ל"פרובינקיַת סוריה-פלשתינה". כדי ששואה כזאת לא תחזור, יש צורך בצבא חזק שמפקדיו ינצחו את אויביהם במשחק המלחמה.
לקראת תום תקופת עיצוב תבנית נוף מולדתו של ז'בוטינסקי, פרסם הסופר והוגה הדעות, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, את רשימתו "דו פרצופים", ובה כתב: "עת לאדם ועם, שעל חרבו יחיה, על כוחו, על אגרופו, על עוז חיותו; העת הזאת היא שעת ההתקיימות, שעת החיים בעצם, אבל הספר הוא רק צל החיים, החיים בזקנתם. הסיף אינו דבר מופשט מהחיים, אינו מובדל מהם, הוא התגשמות החיים בעוזם, בהווייתם ומהותם, לא כן הספר. יש שאנו חיים ויש שאנו רק חושבים על-אודות החיים".
10 ברשימתו "הם ואנחנו" הוא כתב: "לנו דרוש בן זכאי חדש שיברח מיבנה לירושלים, אנו צריכים דווקא 'הני ביריוני'... לנו צריכים אנשים כהורדוס ובר-כוכבא."
11 באותו זמן קבע חברו הקרוב של הרצל, המנהיג הציוני, הסופר והוגה הדעות, מאכס נורדאו, בנאום בקונגרס הציוני: "אנו חייבים לחשוב על כך שעלינו ליצור שוב יהדות של שרירים". ב-1900 הוא פרסם רשימה בשם זה.
12
פרידריך ניטשה העסיק אותו, כאמור, מאוד, כפי שהעסיק גם את ברדיצ'בסקי. אך בעוד שהפילוסוף הגרמני, רב ההשפעה על שלהי המאה ה-19 ועל כל המאה ה-20, ביקש לבטל את הדמוקרטיה ולהשליט את המוכשרים כדי לשפר את תפקוד המערכות, ז'בוטינסקי ביקש להשיג את אותה מטרה מבלי לוותר על הדמוקרטיה, שכן שוויון היה בעיניו ערך, כי רק מערכת שוויונית, המונהגת על-ידי המוכשרים ביותר, תוכל להפיק מעצמה את המרב במשימת נטרול האיומים. בנקודה זאת ז'בוטינסקי היה רומנטיקן אוטופיסט, שלא השלים עם הדמוקרטיה הטוטליטרית
13 נוסח המאה ה-20, שהושפעה גם היא מניטשה, ושגִלגלה רעיונות נשגבים על גאולת האדם וחזון של שוויון וחרות, לשעבוד טוטלי ולעריצות אכזרית. כעבור עשרות שנים הוא כתב לבר-פלוגתא בתנועתו: "הצה"ר
14 היא תנועה המיוסדת על דמוקרטיה, מימי המאה הי"ט, על בניין הארץ, על כיבוש עמדות, על חינוך ממלכתי ופטריציאני.
15 גם אופיה המהפכני הלגיוני והמצדיק את ה'קראמולה'
16 בשעות הצורך והכושר, חדורה באידיאולוגיה הזאת".
17 מכאן, שהחינוך האצילי (פטריקי), יהפוך את כל החברה לאצילית שתחבר את המוכשרים ביותר למנהיגים.