לדעת פרידמן, פוטין יתחיל בכך שיגרום לארה"ב להוציא כמויות ענק של נפט מן המאגר האסטרטגי שלה. הנשיא ג'ו ביידן הורה בשבוע שעבר לשחרר 15 מיליון חביות מן המאגר ובכך השלים את תוכניתו להשתמש ב-180 מיליון חביות מתוכו. נכון לעכשיו, יש במאגר 505 מיליון חביות – 57% בלבד מיכולת האחסון המירבית שלו. ברור שביידן רוצה למנוע ממחירי הבנזין לזנק לחמישה-שישה דולרים לגלון, אבל השימוש במאגר במטרה להוריד את המחיר בעשרה סנטים ערב הבחירות – זוהי מדיניות פגומה, גם אם לביידן יש תוכנית כיצד לשוב ולמלא את המאגר בחודשים הבאים. פוטין רוצה שארה"ב תשתמש כעת בכמה שיותר מכרית הביטחון שלה.
פוטין גם בוחן את האמברגו האירופי על ייבוא נפט גולמי מרוסיה, העומד להיכנס לתוקפו ב-5 בדצמבר ואשר אמור להפחית את הייבוא ב-90%. הוא כולל גם איסור על מכירת ביטוח ומתן שירותים פיננסיים לייצוא נפט רוסי לצדדים שלישיים. אירופה וארה"ב מאמינות, שבלי ביטוח למיכליות – ייצוא הנפט הרוסי יצנח בצורה חדה; הן יאפשרו לרכוש את הביטוח רק אם מחיר הנפט הרוסי יירד לתקרה שיקבעו.
מקורותיו של פרידמן בענף הנפט מטילים ספק בקביעת תקרת המחיר. סעודיה, שותפתה של רוסיה בצמרת אופ"ק+, בוודאי אינה מעוניינת בתקדים שכזה. הסחר הבינלאומי בנפט מלא בטיפוסים מפוקפקים וניתן לכבות את ציוד המיקום במיכליות המעורבות בעסקים כאלה. במיכלית גדולה ניתן להטעין נפט בשווי 250 מיליון דולר, כך שהפיתוי גדול מאוד.
כעת יש להוסיף שחקן בעייתי: סין. יש לה כל מיני חוזים לטווח ארוך במחיר קבוע לייבוא גז טבעי מוצק מהמזרח התיכון, במחיר המקביל ל-100 דולר לחבית נפט. בשל גישתו המשוגעת של שי ג'ינפינג לקורונה, כלכלתה של סין מצויה בהאטה משמעותית וכך גם צריכת הגז שלה. כתוצאה מכך, היא מוכרת חלק מאותו גז לארצות אירופה הצמאות לו במחיר מופקע השווה ל-300 דולר לחבית. אם לאחר שקיבל קדנציה שלישית יקל שי את מדיניות הקורונה וסין תתקרב לצריכת הגז הרגילה שלה, השוק יילחץ עוד יותר. ולבסוף, כאמור, פוטין מנסה להרוס את יכולת ייצור החשמל של אוקראינה.