אט-אט נעלמים מאיתנו שרידיה האחרונים של השואה, אט-אט אנו נפרדים מהאנשים בעלי המספר על אמת ידם השמאלית, אט-אט הופכת השואה לערטילאית יותר ויותר בהעדר השורדים והניצולים. זהו תהליך שאין ביכולתנו למנוע, אפילו לא להאט. עם זאת, הזיכרון האנושי הוא ענק, ולכן זיכרו של משה העליון, שהלך אתמול (31.10.229 לעולמו בבת-ים, לא ימוש מאיתנו ויישאר חקוק גם לדורות הבאים כאחד משגריריה ובניה המובהקים והבולטים של קהילת סלוניקי המפוארת, קהילה עתיקת יומין שנכחדה כמעט לחלוטין בידי הגרמנים בשנים 1944-1943. מאז שעזב את שערי אושוויץ, עסק העליון בהנחלת זיכרון סלוניקי, חייה וכיליונה לצעירים, לבני נוער, לחיילי צה"ל ולתלמידים בארץ, ביוון, בפולין ובארצות אחרות. כקצין בכיר בצה"ל ליווה משה משלחות רבות של חיילי צה"ל במסעותיהם החינוכיים לפולין. הסבריו, בעברית המשובחת שלו, אותה רכש עוד בבית הוריו בסלוניקי, בסגנונם המאופק, המינורי, חדרו ללב ולנשמה. אלפים בארץ ובעולם לא ישכחו את תיאוריו הצבעוניים והריאליסטיים על בית הוריו ונעוריו המאושרים בסלוניקי - ולעומתם את תקופת הייסורים והסבל שעברו עליו ועל יהודי סלוניקי ויוון בתשלובת אושוויץ-בירקנאו. אכן, תשעה קבין של סבל נטלו יהודי יוון בימי השואה בכלל ובאושוויץ בפרט. באושוויץ ניצל משה העליון הודות למאמציו של יהודי צעיר אחר מסלוניקי, יעקב ג'קיטו מאסטרו, שדאג להעבירו ל"בית הספר לבנאים" באושוויץ, ה-Maurerschule המפורסם. משה לא שכח מעשה הצלה נדיר זה של ג'קיטו ודאג באצילות נפש להזכירו בכל הזדמנות. את משה הכרתי כאשר יזמתי וערכתי את המבצע הרדיופוני-טלוויזיוני "סלוניקי-אושוויץ" בשנת 1988. כבר מראשיתו של הפרויקט הייחודי הזה נעזרתי בידע העצום ובתובנות המופלאות שלו. משה עזר לי להיכנס אל תוככיה של אחת מקהילות ישראל הנהדרות, שאובדנן פגע פגיעה אנושה בעם היהודי, אובדן שגרם לנזק שלעולם לא יירפא. בעת ביקורנו בסלוניקי עלה בידי משה לשוחח עם שכנה קשישה בבניין בו נולד. היא זכרה בפרוטרוט את משפחתו, שנעקרה מביתה ומעירה האהובה במארס 1943. השניים שוחחו כאילו לא חלפו עשרות שנים מיום הפרידה הכפויה. משה חי פיסית במדינת ישראל, אבל זיכרון סלוניקי לא מש ממנו עד יומו האחרון. הוא לא נח לרגע במאמציו להזכיר את הקהילה, שאיכותם האנושית של בניה ממחישה את גודל האסון שפקד את העם היהודי. הוא מילא מספר משרות ייצוגיות להנצחת השואה, וכיהן שנים רבות כיו"ר ארגון ניצולי מחנות ההשמדה ואושוויץ יוצאי סלוניקי וכחבר הנהלת יד ושם. לאחרונה ועד למותו שימש כנשיא כבוד של ארגון ניצולי מחנות ההשמדה ילידי יוון. אני סבור שלא אחטא לאמת אם אומר - ומשה הסכים עימי כאשר שוחחנו על כך - כי אובדנם של יהודי סלוניקי הוא מכה שהעם היהודי לעולם לא יתאושש ממנה. אילו היו יהודי סלוניקי ניצלים בדרך נס כלשהי, מצבו של העם היהודי כיום היה טוב שבעת מונים. העליון היה לא רק ניצול ועד ראייה חשוב, אלא גם חוקר ומתעד שפתם הנפלאה של יהודי המזרח, היא הלאדינו. הוא חיבר כמה וכמה ספרים חשובים המנציחים ומתעדים שפה מיוחדת זו, אשר כמו היידיש נרצחה בשואה בידי הגרמנים. עם לכתו ניתקה עוד לבנה מחומת המורשת המפוארת של קהילת סלוניקי. אבל הודות למורשתם של משה חבריו ניצולי סלוניקי, חומת הזיכרון לא תיפול. היא עומדת של קרקע בטוחה לנצח.