עם כניסתה של המחאה באירן לחודש הרביעי, נראה, כי היא אינה מצליחה עד כה להציב איום משמעותי ומיידי על יציבות המשטר, ועל אחת כמה וכמה - ליצור חלופה לסדר הפוליטי הנוכחי. בשבועות האחרונים ניכרת ירידה בהיקף ההפגנות האלימות ברחבי המדינה, ככל הנראה על-רקע צעדי הדיכוי מצד המשטר, הקושי לשמר מחאה מתמשכת לאורך זמן, מזג האוויר החורפי וייתכן שגם בשל משחקי גביע העולם בכדורגל.
בין 5 ל-7 בדצמבר נרשמה אומנם עלייה זמנית בהיקף המחאות על-רקע קריאות לשלושה ימי הפגנות ושביתות לרגל "יום הסטודנט", המצוין באירן מדי שנה ב-7 בדצמבר. עם זאת, גם עלייה זו הייתה מתונה יחסית בהשוואה לחודשיים הראשונים של המחאה. במרבית מוקדי המחאה, שמספרם פחת משמעותית בשבועות האחרונים, השתתפו ככל הנראה בין עשרות למאות מפגינים בלבד. באזורים המאוכלסים בבני המיעוטים הכורדים (בצפון-מערב המדינה) והבאלוצ'ים (בדרום-מזרח המדינה) נמשכות מחאות בהיקף נרחב יותר, אך גם בהם נותר היקף המחאה מוגבל, ככל הנראה בעקבות דיכוי יעיל מצד השלטונות.
מבחינת הרכב המפגינים: מגזרים חברתיים וכלכליים משמעותיים, למשל פועלים בתעשיות מרכזיות ועובדים בענף השירותים, לא הצטרפו למעגל המחאה. גם הפגנות הסטודנטים באוניברסיטאות, שהיוו מרכיב מרכזי בשלביה הראשונים של המחאה, פחתו באופן משמעותי. בשלב זה לא נראה שיש בידי המפגינים היכולת לעבור משלב המחאה הספונטנית לכוח מאורגן עם תוכנית אסטרטגית ויכולת תכנון להמשך.
בנוסף על כך, אין כל עדות לבקיעים באליטה הפוליטית השלטת ובמנגנוני הדיכוי, ובראשם משמרות המהפכה, שנותרו נאמנים לחלוטין למשטר. בראשית חודש דצמבר עלה מהדלפה של קבוצת ההאקרים Black Reward, כי לפחות 115 חיילים מהצבא הסדיר נעצרו לאחר שהשתתפו בהפגנות המחאה. גם אם יש בסיס לדיווח זה, הרי שאין בו כדי להעיד על תופעה נרחבת בקרב הצבא ומשמרות המהפכה, שבכל אחד מהם משרתים מאות אלפי חיילים וקצינים.
אף על-פי כן, אין משמעות הדבר שהמשטר האירני הצליח לדכא את המחאה וכי ניתן לחזור למצב שלפני פרוץ ההפגנות בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני בספטמבר 2022. גילויים מזדמנים של מרי אזרחי נמשכים כל העת מאז פרוץ המחאה, לרבות נוכחות נשים ללא רעלה במרחב הציבורי, ריסוס כתובות קיר נגד המשטר, השמעת קריאות בגנות המשטר מבתי אזרחים, השלכת טורבנים מראשיהם של אנשי דת בידי צעירים ברחובות הערים והתכנסויות לא-אלימות, למשל בעקבות הוצאתם להורג של שניים מעצורי המחאות במחצית הראשונה של דצמבר ובטקסים לציון מותם של הרוגי המחאות.
יתר על כן: המשך המחאה - אף אם בהיקף מצומצם - מעמיד את המשטר במלכוד. נכונות להיענות לדרישות המפגינים וביצוע שינויים במדיניות הרשמית, עלולים להיתפס כהפגנת חולשה, שתגביר את הדרישה לוויתורים נוספים בנוגע להרחבת החירויות האזרחיות והפוליטיות ותספק רוח גבית נוספת למחאה. זאת ועוד: ספק רב אם היענות חלקית לדרישות המפגינים תפיס את זעמם של האזרחים המפגינים נגד עצם קיומו של המשטר. לעומת זאת, התעלמות מדרישות המפגינים והישענות נמשכת על אמצעי דיכוי אלימים, עלולות להביא להסלמה נוספת במצב.
