יאיר לפיד בגדול - ובני גנץ במעט פחות ממנו - הצליחו ליצור אווירה של הסתה ושנאה יוקדת במדינה, וזאת רק משום שהפסידו בבחירות האחרונות. הבחירות נוהלו באופן דמוקרטי למופת, והישגי הליכוד ובנימין נתניהו אישית מדירים שינה מעיניהם ובמיוחד מעיניו של לפיד. מה שמדהים ומרתק בתופעת ההסתה של הצד המפסיד כנגד הצד המנצח הוא שאין שום סיבה מהותית להסתה הנמשכת, פרט למניעים אישיים לחלוטין. לפיד אינו נושא עמו שום אידיאולוגיה - לא שמאלית, לא ימנית ולא מה שקרוי בימינו "מרכזית", ובכל זאת השנאה והנסיון להפריע לבנימין נתניהו בכל דרך ובכל תירוץ שהוא, באה, כך זה נראה, מתהומות הנפש הנפגעת, ושייכת אישית לביוגרפיה שלו.
הוא סיפר בזמנו כי אביו המנוח, יוסף (טומי) לפיד, בשיחה אתו שאל אותו מדוע הוא לא יהיה לראש-ממשלת ישראל. הבן האהוב רואה את הסיפור הזה כנראה כצוואה רוחנית שעליו למלא בכל מחיר. הוסיפו לכך גם עובדה נוספת שלפיד סיפר עליה לאחר פיטוריו מממשלת נתניהו - שהפיטורים באו בשיחה טלפונית מפיו של נתניהו, בעוד לפיד כנראה ציפה לטקס ממלכתי שיעשה לו כבוד בטלוויזיה, כיאה לבדרן ותיק כפי שאמנם היה. ואז מתבררת לכאורה הסיבה למסע ההסתה נגד נתניהו שנערך עכשיו בתקשורת בניצוחו האישי. ולא די שראש הממשלה החליפי והארעי מסית, אלא הוא נוכח בעצמו בהפגנות ואף כנראה גם נואם בהן.
מעולם מאז קום-המדינה לא הייתה שערורייה כזאת הנערכת בכל מהדורת חדשות ברדיו ובטלוויזיה, ובשצף-קצף בהארץ וידיעות אחרונות, של סקנדל מתמשך שבאמצעותו מנסה לפיד להרכיב את הממשלה החדשה של נתניהו, כאילו לא היו בחירות וכאילו לא צריך לכבד את הציבור שהצביע והכריע נגדו. אני רואה על המסכים בטלוויזיה ובמהדורות החדשות ברדיו את לפיד נואם ומאיים בפנייה אישית לזוכה בבחירות: - "עוד לא ראית כלום. רק התחלתי" (בטב' בימים 5.12.22 ו- 6.12.22 וחזרה בתוכניות של ערוץ 14 בטב' ב-6.12.22). אלה אינם דברים "דמוקרטיים", אלא נביחות מאיימות של דיקטטור קטן המדבר בלי סוף על "דמוקרטיה" כאשר אפילו במפלגתו שלו אין דמוקרטיה.
ולא די באיומים. לפיד ובני גנץ יחד בנאומיהם קוראים לציבור לצאת לרחובות להפגנות אדירות והרמטכ"ל בעבר מר גדי איזנקוט מאיים שיוציא לרחובות "מיליון איש" (כותרת ראשית בידיעות אחרונות). זהו פטנט חדש בתורת המדינה של לפיד - הפגנות כתגובה לתוצאות הבחירות. כזה דבר עוד לא ראינו בשום מקום בעולם: קודם הולכים לבחירות ולאחריהן ראשי המיעוט שהפסידו בהן דורשים לבטל את תוצאותיהן באמצעות הפגנות והסתת גופים שונים שלא לציית לממשלה הנבחרת באותן בחירות.
התוצאה של איומי-הסרק של לפיד וגנץ והתנהגותם הבלתי דמוקרטית לפי כל קריטריון של דמוקרטיה, היא שלבחירות אין בכלל חשיבות, ואם התוצאות אינן טובות למיעוט יש לקרוא לציבור שנשאר במיעוט לחבל בממשלה בכל דרך שהיא, גם בהפגנות כנגד התוצאות בבחירות שפירושן ביטול הצורך בבחירות. כך לפיד קורא לראש יהערים והרשויות המקומיות לחבל בממשלה הנבחרת ולא להשמע לה. כך הפוליטיקאי הקטן עמר בר-לב עושה מינויים ראשיים במשטרה בניגוד לבקשתו של המועמד מטעם נתניהו להיות השר לביטחון-לאומי, כך גם הרצון לשמור על העמותות לזכויות אדם כביכול הזורעות שנאה למדינת ישראל. כך חבורת הנרפים הבלתי אידיאולוגית שהייתה אי-פעם בישראל מנסה לחבל בממשלה נבחרת.
לא מעשיה המתוכננים של הממשלה החדשה מפריעים ללפיד שלא הצטיין בשום מעשה, בעוד לנתניהו די בהישגו האדיר והמרשים של הכרת ארה"ב בירושלים המאוחדת כבירת ישראל וסיפוח רמת הגולן. כל נימוקיו של לפיד מתנקזים במשפט אחד שהוא נמנע מלומר, והיא אמרתו של מדינאי אתונאי בעקבות נצחונו של בן-עירו מילטיאדס על הפרסים בקרב-מאראתון - "זרי-הדפנה של מילטיאדס - מדירים שינה מעיניי בלילות". כך גם נצחונו של נתניהו במרתון הבחירות מדיר שינה מעיניו של לפיד - ומכאן קאמפיין ההסתה שלו אחריו.
