על-פי ספר החוקים של מדינת ישראל, בית המשפט העליון, וכל מערכת המשפט, כפופים לחוקי הכנסת. הם אינם מוסמכים לפסוק נגד החוק וכל שכן שאינם רשאים לבטל חוק כלשהו. גם אם לדעת בית המשפט העליון חוק מסוים אינו "מידתי", "מוסרי" או נוגד את ערכיה של מדינת ישראל, עליו לפסוק לפי אותו חוק שאינו מקובל עליו. כתוצאה מכך, כל החלטה של בית משפט הקובעת כי חוק מסוים הוא "בלתי חוקתי", אינו "מידתי" וכד', היא חסרת תוקף. החלטה כזו היא בלתי חוקית בהיותה בניגוד לקביעת חוק יסוד הקובע כי הכנסת היא הרשות המחוקקת במדינה. אין בספר החוקים של מדינת ישראל חוק המסמיך כל בית משפט שהוא לבטל או לשנות חוק של הכנסת.
לפני מספר שנים, לאחר חקיקת חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", החליט בית המשפט העליון, על סמך פרשנות והתפלפלות חסרת בסיס או הגיון, כי הוא רשאי לקבוע, לפי שיקול דעתו, אם חוק מחוקי הכנסת הוא מוסרי, "מידתי", או אם החוק מתאים ל"ערכיה" של מדינת ישראל. שופטי בית המשפט העליון הודיעו בצורה ברורה לכנסת, לממשלה ולאזרחי מדינת ישראל, כי הם יחליטו מה רשאית הכנסת לחוקק ומה לא.
מסיבות פוליטיות ורפיסות ערכית, הכנסת לא התנגדה לביזוי מעמדה הריבוני על-ידי ביהמ"ש העליון ושיתוק אחז אותה. לא נשמעה כל מחאה או התנגדות ממשית לפסיקה הבלתי חוקית וחסרת הסמכות של בג"ץ. ממשלות ישראל לדורותיהן, שלעיתים כוללות גם אישים שקופות של שרצים תלויות על גבם, חששו להודיע לבג"ץ כי החלטה המבטלת חוק של הכנסת היא בלתי חוקית ולא תכובד על-ידי הממשלה. כתוצאה משתיקת המחוקק והממשלה, המשיך בג"ץ במסע הנצחון שלו, וביטל בשנים האחרונות לא פחות מ-12 חוקים של הכנסת. חלק מהחלטות בג"ץ היו חצופות ומרושעות. בית המשפט העליון לא היסס לאותת לכנסת כי הוא יקבע מה מותר לכנסת לחוקק ומה אסור לה. נוצר מצב בלתי נסבל בו הגולם קם על יוצרו. בית המשפט העליון, שהוקם ופועל מכח חוקי הכנסת, החליט לכפות את השקפת עולמו הפוליטית, חברתית, ולעיתים אנטי יהודית, על הכנסת, על הממשלה ועל המדינה כולה. כך, ללא סמכות ובניגוד לרצון רוב העם, קבע ביהמ"ש "הלכות" בכל הנוגע למוסר, זכויות הפרט, סדרי שלטון ומשפט, שיטות הלחימה של הצבא ותחומים רבים אחרים.
כדי להחזיר את האיזון השלטוני למדינה, העלו פוליטיקאים שונים ואחרים את הצורך בחקיקה שתבהיר לביהמ"ש מה הן גבולות סמכותו החוקית. חוק בעניין זה הנקרא "פיסקת התגברות" היה אמור לקבוע כי פסק דין המבטל חוק של הכנסת הינו חסר תוקף אם לפחות 61 חברי כנסת הצביעו בעד ביטול פסק הדין. היוזמה הזו לא הצליחה מסיבות שונות, וחקיקה כזו לא יצאה לפועל. לדעתנו, חקיקת "פיסקת התגברות" אינה פתרון לבעיית הפגיעה החמורה ביסודות שלטון החוק פרי ידיו של בג"ץ. כל "פיסקת התגברות" שהיא אינה פותרת את הבעיה. ההפך הוא הנכון. חקיקה כזו רק מנציחה את הבעיה, מעצימה אותה ותגרום לשבר שלטוני וחוקי שיהיה קשה מאוד לתקן.
- הוראה כזו בחוק תגרום מיידית לתוצאה הפוכה מכוונת המחוקק. זו תהיה הסכמה והסמכה חוקית מפורשת שבית המשפט העליון מוסמך באופן חוקי לבטל את חוקי הכנסת. עד היום לא קיימת בחוק כל הוראה המעניקה לביהמ"ש סמכות לתקן או לבטל חוק של הכנסת. מתן סמכות כזו לביהמ"ש תנוצל על ידו בצורה רחבה מאוד ומיד. מי שמעוניין במניעת אפשרות של ביטול חוקי הכנסת ע"י בית המשפט צריך לשלול לחלוטין את הרעיון של "פיסקת התגברות".
- האפשרות לשכנע 61 חכי"ם, או מספר דומה, שיסכימו לבטל פסק דין של ביהמ"ש העליון היא בלתי מעשית ודמיונית בעליל. כל ח"כ, כולל ראש הממשלה, העומד לדין, או החושש שיועמד לדין, או שח"כ אחר ממפלגתו יועמד לדין, מכל סיבה שהיא, לא יתמוך בביטול פסק דין של ביהמ"ש העליון. בכל שנות קיומה של הכנסת קיימת התופעה הלא מפוארת של חברי כנסת ושרי ממשלה שהסתבכו בפלילים. אנשי ציבור אלו יגיעו במוקדם או במאוחר לערעור בביהמ"ש העליון. קשה להאמין שחכי"ם אלו יהיו מוכנים לפעול בצורה גלויה נגד פסקי דין בלתי חוקיים של ביהמ"ש העליון. מלבד זאת, לא מן הנמנע שנסיבות פוליטיות וחוסר שיתוף פעולה פוליטית לא יהיה את הרוב הדרוש.
החקיקה הדרושה כדי להחזיר את האיזון למערכת המשפט נמצאת בשני מישורים:
- תיקון בחוקי היסוד של הכנסת ובתי המשפט שיקבע בפירוש כי לכנסת, ולא לבית המשפט, נתונה הסמכות הבלעדית והיחודית לחוקק חוקים ולתקן חוקים קיימים. בית המשפט יוכל להמליץ על תיקון הדרוש לדעתו. כמו-כן לקבוע כי בתי המשפט חייבים לפסוק בהתאם לחוק הקיים גם אם החוק נוגד את השקפתו הערכית, מוסרית או חברתית של בית המשפט.
- העברת הסמכות למינוי שופטים ולהעברתם מתפקידם, למליאת הכנסת. עריכת שימוע פומבי למועמדים בוועדה מתאימה של הכנסת לפני הצבעה על מינוי שופט. המצב הנוכחי שבו ועדה עלומה הכוללת 2 עורכי דין ושלושה שופטים, מחליטה על מינוי שופטים, הינו עיוות של הדמוקרטיה וריבונות הכנסת. לביהמ"ש יש סמכות רחבה לפרש את חוקי הכנסת. כדי למנוע השתלטות של אג'נדה מסוימת על המרחב הציבורי והפרטי, על השופטים להבחר על-ידי נבחרי הציבור.
- יש לסייג את "זכות העמידה" בבג"ץ של גופים פוליטיים, חברתיים ואחרים אם הם לא נפגעו באופן ישיר מהחלטה בלתי חוקית ממשלה.
- תיקון חקיקה כאמור יהיה פעולה חד-פעמית שאינה מכוונת נגד שופט מסוים או נגד פסק דין מסוים של ביהמ"ש, ויש לקוות שלחכי"ם יהיה קל יותר להצביע עבור התיקון הדרוש.
מערכת המשפט ובתי המשפט חיים ונושמים אך ורק מכח חוקי הכנסת. בית המשפט העליון הוקם כדי לשרת את צרכיה, מטרותיה וערכיה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי כפי שהדבר בא לביטוי בחוקי הכנסת. ישנם פסקי דין לא מעטים של בג"ץ המנוגדים לחלוטין להוראות החוק ולערכי המוסר המקובלים על רוב הציבור היהודי בישראל. הסמכות הבלעדית לקבוע בחוק מה חוקי, מה "מידתי" עד כמה שהדבר מחייב את כלל הציבור במדינת ישראל. ביהמ"ש אינו מוסמך, אינו כשיר ואינו ראוי לקבוע מה מותר ומה אסור, מה מוסרי ומה מתאים לערכיה של המדינה. אופיה של המדינה היהודית וערכיה אינם נושאים הנתונים לשיקול דעתם של בתי המשפט.
