בית הדין לצדק בהאג, אשר הוקם במסגרת מגילת האו"ם בשנת 1945, הוא הטריבונל השיפוטי העיקרי של הארגון. מרבית עיסוקו ביישוב סכסוכים בין מדינות שנתנו את הסכמתן לכך, והן מחויבות לציית להחלטות בעניינן. לצד זאת, בית הדין מעניק חוות דעת מייעצות בשאלות משפטיות לבקשת גופי האו"ם שהוסמכו לכך. על-אף שחוות הדעת אינן מחייבות, הן נהנות מיוקרה רבה ונתפסות כבעלות משקל רב בזירה הבינלאומית. זוהי הפעם השנייה שבה בית הדין מתבקש על-ידי העצרת הכללית לחוות דעתו בנוגע לישראל. ביולי 2004 פרסם בית הדין חוות דעת מייעצת בנוגע להקמת גדר הביטחון. הוא קבע, כי הקמת "חומת ההפרדה", המייצרת מציאות של סיפוח דה-פקטו, מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי, כולל החובה על ישראל לכבד את הזכות להגדרה עצמית של הפלשתינים, דיני המלחמה ודיני זכויות האדם. עוד נקבע, כי ההתנחלויות מהוות הפרה של המשפט הבינלאומי. ישראל, אשר סירבה לקחת חלק בהליך, מתחה ביקורת על חוות הדעת. בית המשפט העליון אִפשר את המשך הקמת הגדר, תוך התייחסות לכך שבית הדין התעלם מהמציאות בשטח. חוות הדעת לא גררה צעדים מעשיים נגד ישראל אולם שימשה ומשמשת אסמכתא להצגת אי-החוקיות של התנהלותה של ישראל בשטחים על-ידי מבקריה. ראוי לציין, כי טענת-נגד משמעותית, שהועילה לצמצם את השפעות חוות הדעת מ-2004, הייתה שאת הסכסוך בין ישראל לפלשתינים יש לפתור בערוצים מדיניים ולא בהליכים שיפוטיים, ואכן התנהלו באותה עת ולאחריה תהליכים מדיניים, כולל ההחלטה על תוכנית ההינתקות. בנוסף, על חוות הדעת נמתחה ביקורת מצד גורמים נוספים מעבר לישראל, בשל התעלמותה מסכנות הטרור בתקופה שארה"ב ובעלות בריתה היו מעורבות בעימותים פעילים בעירק ובאפגניסטן נגד גורמי טרור. בעקבות החלטת העצרת, בית הדין ידון תחילה בסמכותו לתת חוות דעת. יש להניח, כי ימצא שיש לו סמכות כזו. בהמשך ייבחר הרכב השופטים ויתקיימו דיונים בטענות עצמן. מדינות וגורמים שונים יוכלו להגיש לבית הדין את חוות דעתן. ניתן להעריך, כי ההליך יארך בין שנה לשנתיים. יש להניח, כי חוות הדעת תכלול אמירות ביקורתיות על אי-חוקיות התנהלותה של ישראל ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים ועל מהלכי סיפוח שהיא מבצעת, אם כי קשה להעריך מראש את חומרת הקביעות והאם יהיו גם דעות מיעוט. על אף שהבקשה לחוות דעת אינה מתייחסת ישירות לאפרטהייד, היא מתייחסת ל"חקיקה ואמצעים מפלים". בדוח ועדת החקירה שהקימה מועצת זכויות האדם נטען, כי ישראל מקיימת "אפליה ודיכוי שיטתיים המבוססים על זהות לאומית, אתנית, גזעית או דתית". ניסוח זה מאפשר לבית הדין להתייחס בחוות דעתו גם לטענות לפיהן ישראל מקיימת משטר של אפרטהייד בשטחי יהודה ושומרון. ניתן לצפות שחוות הדעת תקרא לאו"ם ולמדינות וארגונים אחרים לנקוט צעדים מעשיים, כדי להפעיל לחץ על ישראל להפסיק את פעולתה הבלתי חוקית, והיא עשויה אף להמליץ להטיל עיצומים על ישראל. גם במצב דברים זה נראה שהסיכוי שמועצת הביטחון תטיל עיצומים קלוש ביותר, לאור זכות הווטו של ארה"ב.

אולם, קביעות חריפות של בית הדין עלולות לפגוע באופן משמעותי ביחסי החוץ של ישראל, כולל לשחוק את התמיכה בה מצד בעלות בריתה, שמחזיקות ממילא בעמדה ביקורתית לגבי התנהלותה של ישראל בזירה הפלשתינית. כך, למשל, האיחוד האירופי הקפיא בתחילת חודש דצמבר טיוטת הסכם מתקדם לחילופי מידע בין משטרת ישראל לבין היורופול, בשל מחלוקת על השימוש במידע בשטחי יהודה ושומרון. חוות הדעת אף עשויה לעודד קידום מהלכים דיפלומטיים חד-צדדים נוספים מצד הפלשתינים, כגון הגשת בקשה לחברות מלאה באו"ם ושדרוג דרג הנציגויות במדינות העולם. אין ספק שחוות דעת ביקורתית תשמש תחמושת בידי תנועת החרם על ישראל (ה-BDS) וגורמים אחרים המקדמים יוזמות לצעדים נגד ישראל. בנוסף, בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, מסתמנת תופעה של חברות גלובליות שמחליטות על דעת עצמן להימנע מפעילות במדינה כלשהי מטעמים ערכיים. חוות הדעת עלולה לדחוף אותן למהלכים נגד ישראל. בהקשר זה יש לציין, כי בחודש דצמבר פורסם, כי קרן העושר הנורבגית המנהלת נכסים בשווי 1.3 טריליון דולר ונחשבת לגדולה בעולם (ובשנת 2020 השקיעה 1.3 מיליארד דולר בחברות ישראליות), בוחנת מחדש את השקעותיה בישראל, על-מנת לוודא שהכסף לא מושקע בהתנחלויות או בחברות הפועלות מעבר לקו הירוק. כמו-כן, העולם נמצא במגמה של חלוקה מחודשת למחנות בין המדינות הדמוקרטיות-ליברליות למדינות האוטוקרטיות האנטי-ליברליות, וחוות הדעת תוכל לגרום להצגתה של ישראל כחברה בקבוצה השנייה. חוות הדעת יכולה להשפיע גם על החקירה בעניינה של ישראל בבית הדין הנוסף (והנפרד) השוכן בהאג, בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). החקירה, אשר נפתחה באופן רשמי במרס 2021, מתמקדת בטענות לביצוע פשעים בשטחי יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה מאז 13 ביוני 2014, כולל "פשע ההתנחלויות" המוגדר בחוקת בית הדין. בשנה וחצי מאז כניסתו לתפקיד, תובע בית הדין, כארים קאן, מיעט להתייחס לחקירה, ונראה, כי היא אינה בראש סדר העדיפות שלו, אם כי יש סימנים לכך שבשנה הקרובה היא עשויה להיות מקודמת במידת-מה. המלצה של בית הדין לקדם הליכים פליליים נגד גורמים ישראלים, ובפרט בנוגע להתנחלויות, יכולה להוות מנוף לחץ נוסף על התובע שיגרום לו להאיץ את החקירה. בנוסף, קביעות של בית הדין על קיום אפליה שיטתית עלולות להשפיע על החקירה, שכן פשע האפרטהייד כלול ברשימת הפשעים נגד האנושות שבסמכות השיפוט של בית הדין. עם זאת יש לזכור, כי פעולות של מדינות נובעות בראשונה מהאינטרסים שלהן, אשר רחבים יותר משיקולים של הקפדה על המשפט הבינלאומי. לכן גם אם תינתן חוות דעת ביקורתית, מידת ההשפעה שלה תיגזר מן האופן שבו הקהילה הבינלאומית תתייחס אליה ותאמץ את קביעותיה. המדיניות של ממשלת ישראל ואופן התנהלותה יכולים להשפיע על תוכן הקביעות עצמן ומידת חומרתן, ובפרט על מידת התמיכה והאימוץ של תוכן חוות הדעת בזירה הגלובלית. אמירות וצעדים שיש בהם התנערות מפורשת מהמשפט הבינלאומי, או שישתמע מהם, כי אין לישראל כל כוונה להביא לסיום השליטה על הפלשתינים במסגרת פתרון מדיני, ישמשו נגד ישראל במערכה הבינלאומית, יכבידו על גיוס תמיכה בעמדותיה של ישראל מול חוות הדעת ועלולים להחמיר מאוד את הנזק לישראל.