חציה השני של החקירה עסק בתיק 2000. נתניהו אמר כי שלוש סיבות הביאו אותו להיפגש עם נוני מוזס ערב בחירות 2015: "מודיעין, הונאה" ומניעת פרסומי שיימינג נגד ילדיו. החוקרים שאלו מה היה האינטרס של מוזס, ונתניהו ציין שהאחרון היה מוטרד מאוד מהתוכנית לפרסם מהדורת סוף שבוע של ישראל היום; הוא שיער שדיבר על כך גם עם אדלסון.
החוקרים ציטטו את עדותו של אדלסון, לפיה כבר ב-2009 ביקש ממנו נתניהו להימנע מהוצאת מהדורת סוף שבוע "בגלל נוני, הוא מבקש ממני". נתניהו הכחיש ואמר שייתכן שאדלסון טועה בשל גילו המתקדם [בן 84 באותה עת]; החוקרים העירו, כי אדלסון היה בעל זיכרון חד ומצוין. נתניהו שב ואמר כי תיאר רק "את המצב הכללי של הבכי ושל הנהי" על מצב התקשורת בישראל. לדברי החוקרים, גם מילצ'ן – אשר העביר מסרים בין נתניהו ומוזס – פנה ב-2009 למרים אדלסון וביקש שלא להוציא מהדורה זו. על-פי עדותה של אדלסון, המסר היה שנתניהו סבור שבכך ימנע את המשך הסיקור העוין מצידו של מוזס. נתניהו שב ואמר, שרק תיאר את מצב השוק. הוא הוסיף, כי איש – כולל נשיא ארה"ב – אינו יכול לומר לאדלסון מה לעשות.
באחת משיחותיו המוקלטות עם מוזס אמר נתניהו, כי ידבר עם אדלסון ("הג'ינג'י" כלשונו) כאשר יבקר בארץ; החוקרים שאלו על מה אמור היה לדבר עימו. נתניהו השיב: "אני בתהליך הונאה עצום [מול מוזס], אני במלחמת תחבולות, במלחמה פוליטית, ולכן אני מנסה להעביר זמן. והוא יודע שאני הולך לקרב חיי", משום שפיזר את הכנסת בשל חוק ישראל היום.
נתניהו אמר כי אינו זוכר האם נפגש עם אדלסון במקביל להתפזרות הכנסת (דצמבר 2014). אדלסון מצידו העיד, כי השניים אכן נפגשו וכי נתניהו אמר לו שמוזס מציע עסקה: צמצום תפוצת ישראל היום בתמורה למשיכת החוק נגד העיתון. נתניהו התחמק מהתייחסות לדבריו של אדלסון ואמר, שהוא מצוי בקרב אחר לחלוטין – נגד מוזס שהשתלט על הכנסת ועל שרת המשפטים [ציפי לבני]. "אני קונה זמן להילחם לקראת קרב חיי" ולא זוכר מה אמר לאדלסון, הוסיף. "אני מציל את מדינת ישראל מהטלפיים של נוני מוזס ואתם חוקרים אותי", אמר בטרוניה.
משולם העיר שזו הגרסה החמישית של נתניהו לגבי מהלכיו מול מוזס, ובהמשך טען שנתניהו שיקר לחוקרים כאשר אמר בתחילת הדרך שלא הקליט את השיחות. נתניהו ענה, שלא זכר את ההקלטה ואת התכנון שקדם לה. כל רצונו היה לקבור את חוק ישראל היום, הסביר, ו"ברגע שניצחתי – זה הופסק, אני עובר למיליון דברים אחרים". הוא שב וטען שמוזס "השתלט על הכנסת, דבר חמור ביותר, חריג ביותר. השתלט על חלקים מהממשלה, דבר חריג ביותר" ויצא לקרב נגדו, בו ההקלטות היו אחד האמצעים.
ההשתלטות על הכנסת, הוסיף, הייתה "בכתבות לאנשים כאלה ואחרים, פעם בכתבה שלילית ופעם בכתבה חיובית". נתניהו תהה רטורית מדוע מירי רגב תמכה בחוק ישראל היום נגד הליכוד והשיב בעצמו: "משום שהאיש הזה יש לו שיטותיו עימו, ואגב, לא להגיע רק לחברי כנסת, להגיע לכל אחד. איתי הוא לא הצליח, בגלל זה הוא נלחם בי. אני היחיד שלא נכנע לו". הוא תיאר את מוזס כמי ש"במשך שנים הולך וחודר פנימה, דרך המחילה הזאת ודרך הכבל הזה ודרך האיש הזה והאיש ההוא. הוא חודר פנימה והוא משתלט הלכה למעשה על הכנסת ומביא לחוק אנטי-דמוקרטי בעליל שבא לסתום והלכה למעשה לחסל מתחרה".
תת-ניצב כורש ברנור שאל מדוע נתניהו לא הקליט את הפגישות הבאות עם מוזס ונענה: "כבר היה לי מספיק ביד להוכיח מי זה האיש הזה. לא ראיתי את זה במונחים פליליים; ראיתי את זה במונחים ציבוריים וזה היה מספיק לצורך העניין ונתן לי מספיק כוח". משולם שאל שוב מדוע נתניהו הכחיש שהקליט את השיחות. "מומי היקר, זה לא שקר, זה פשוט בעיית זיכרון", ענה נתניהו.