המישור הראשון נוגע לפגיעה של המהלך בשלטון החוק. הקמת מאחזים בלתי חוקיים היא תופעה נפוצה ביהודה ושומרון. עם זאת, מדובר במהלכים המבוצעים על-ידי גורמים פרטיים, אשר מולם מנסים גורמי פיקוד המרכז והמינהל האזרחי, במידה מוגבלת של הצלחה, לפעול לשם השלטת החוק. בעבר, מקרה כזה, המוגדר "פלישה טרייה", היה מאפשר את פינוי המבנים בהחלטת המפקד הצבאי ללא אישור של שר הביטחון. אולם, בממשלה הנוכחית כל פינוי מבנה, גם של "פלישה טרייה", מחייב את אישורו של סמוטריץ' מתוקף ההסכמים הקואליציוניים. המשמעות היא שפלישות טריות של מתנחלים הפועלים ללא היתר חוקי אינן מפונות, תוך פגיעה בשלטון החוק באזור, הרעוע גם כך. המהלך הפעם חריג במיוחד בכך שמדובר בהנחיה של דרג מדיני לבצע פעולה בלתי חוקית. נוצר תקדים מסוכן בכך שצה"ל מציית להנחיית הדרג המדיני תוך הפרת הדין המחייב. תמיכתה של הממשלה בפעולת המתנחלים להעתקת מיקום ישיבת חומש באופן בלתי חוקי היא עדות לכך שהחוק אינו מחייב את ממשלת ישראל הנוכחית, לבטח בשטחי יהודה ושומרון. האירוע ממחיש את אחת הסיבות המרכזיות של הממשלה הנוכחית למהלכיה שתכליתם החלשת בית המשפט העליון, כדי שלא יוכל לחסום את האפשרות להתנהל ללא מגבלות חוקיות בשטחים אלה. החשש ממצב בו הממשלה תיתן הנחיות תוך התעלמות מהחלטות משפטיות, הוא אחד מהנושאים שבמוקד המחאה בישראל. ביהודה ושומרון המציאות הזו כבר התהוותה. מקרה זה העמיד את מערכת הביטחון בפני בחירה האם לציית להוראות הממשלה או להוראות הדין. נראה, כי הפיקוד נמנע מלהיכנס לעימות מול הממשלה והשתדל להסתפק במעורבות פסיבית באירוע. קיימת אפשרות, שלאור הנסיבות תוגש עתירה לבג"ץ בדרישה לפינוי הישיבה. אם בג"ץ יחליט להתערב, הוא יימצא במסלול התנגשות ישיר עם הממשלה. יתרה מזאת: אם יינתן צו שיפוטי לפינוי הישיבה בשל הקמתה הבלתי חוקית ותתקבל החלטת ממשלה שלא לקיים צו זה, צה"ל יידרש לבחור למי לציית. אזי תגיע שעת מבחן להבטחתם של ראשי צה"ל לציבור הישראלי, שלא יבצעו החלטות ממשלה המנוגדות לחוק. המישור השני נוגע להשלכות של השתלטות מחודשת על צפון השומרון על המציאות הביטחונית ביהודה ושומרון. מדובר בצעד המערער את היציבות ומתסיס את השטח; מחייב ריתוק כוחות לשמירה על הישיבה והצירים המובילים אליה; מגביר את החיכוך בין האוכלוסיות ואת המוטיבציה של פלשתינים לבצע פיגועי טרור; משבית את המוטיבציה של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית להשליט חוק וסדר ולמנוע טרור ואלימות, ובמקביל תורם להתחזקות מגמת הצמיחה של קבוצות טרור בשומרון, שעשויה להתרחב למרחבים נוספים.

המישור השלישי נוגע להשלכות של המהלך בטווח הארוך. הרעיון של היציאה מצפון השומרון נועד לאפשר היפרדות מהאוכלוסייה הפלשתינית בשטח שבו היו מעט מתיישבים ישראלים ואוכלוסייה פלשתינית מרובה. החזרת התיישבות לאזור נועדה לחסום אופציה להסדר בעתיד. ראוי לציין שחומש לא נכללה בריבונות ישראלית גם במסגרת תוכנית המאה של הנשיא דונלד טראמפ, שגובשה בהשראת הימין בישראל. השיבה לחומש מהווה שלב נוסף בדהירה של ממשלת הימין הנוכחית לעבר מציאות של "מדינה אחת". ראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון פועלים ליצירת עובדות בלב השטח הפלשתיני על-ידי רצף התנחלויות, מאחזים וחוות חקלאיות, כדי למנוע אפשרות להיפרדות ולהסדר מדיני. כך יישלל מממשלות ישראל בעתיד חופש החלטה. הבחירה תהיה בין "מדינה אחת לכל אזרחיה" עם שוויון זכויות מלא לאוכלוסייה הפלשתינית, באופן שתאבד הזהות היהודית של המדינה; לבין "מדינה אחת עם עליונות יהודית", עם זכויות מלאות לאוכלוסייה היהודית וזכויות מוגבלות לאוכלוסייה הפלשתינית. מדינה זו לא תהיה דמוקרטית ואף עלולה להיחשב למדינת אפרטהייד. המישור הרביעי נוגע להשלכות של המהלך על יחסי החוץ של ישראל ובפרט על יחסיה עם ארה"ב. לאחר תיקון חוק ההינתקות ניתנו הבטחות לממשל האמריקני שהסטטוס-קוו בשטח יישמר, ולא יוקמו יישובים חדשים באזור. לאחר העתקת ישיבת חומש, ארה"ב התבטאה בחריפות: "אנחנו מוטרדים מאוד מהחלטת ממשלת ישראל לאפשר לתושביה להקים נוכחות קבועה במאחז חומש - דבר שאינו עולה בקנה אחד עם התחייבותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לנשיא לשעבר ג'ורג', בוש וסותר את התחייבויות הממשלה הנוכחית בישראל לממשל ביידן". עוד נטען בהודעה, כי "הרחבת התנחלויות חותרת תחת ההיתכנות הגאוגרפית של פתרון שתי המדינות, מגבירה את המתיחות ופוגעת עוד יותר באמון בין הצדדים. יתרה מזאת: המהלך, בצירוף קווי מדיניות נוספים של הממשלה הנוכחית, חושפים את ישראל לביקורת בזירה הבינלאומית ולסיכונים משפטיים צפויים בעקבות חוות הדעת על אי-חוקיות הכיבוש, שהתבקשה מבית הדין הבינלאומי לצדק, וכן הלחצים על תובע בית הדין הפלילי להאיץ את החקירה נגד גורמים ישראלים המעורבים, בין היתר, במדיניות ההתנחלויות, המגודרת בחוקת בית הדין כפשע מלחמה". לסיכום, המהלך בחומש הוא עדות נוספת לכך שממשלה זו מעדיפה לערער את שלטון החוק, להפר התחייבויות לממשל האמריקני ולשלם גם את מחיר ההסלמה בטרור בשומרון, וכל זאת כדי לקדם את תפיסות העולם של הימין הרדיקלי בממשלה המבקש להכשיר את התנאים לסיפוח יהודה ושומרון. בדרך זו מסוכלת כל אפשרות לקיומו של ממשל פלשתיני אפקטיבי והשטח נכבל לישראל לצמיתות, ללא אפשרות להגיע להסדר מדיני עם הפלשתינים. בכך פועלת הממשלה תוך התעלמות מעמדת מרבית הציבור בישראל, המתנגד למציאות של "מדינה אחת (85% על-פי סקר המכון למחקרי ביטחון לאומי), כאשר שני שלישים מהציבור שואפים להיפרד מהפלשתינים ולא לערבוב אוכלוסיות והסתבכות ביניהן. בנתיב הזמן, העלייה המחודשת לחומש היא נקודת ציון נוספת בשחיקת החזון הציוני והצביון היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל.