שיטת ועקרונות בניית המקלטים בקיבוצים ובמושבים רבים עד מלחמת ששת הימים ואף כמה שנים לאחריה, הייתה די דומה, אם כי לא תמיד זהה מבחינת גודל' שטח המקלט וצורתו. אחת השיטות הרווחות של הקמת מקלטים ציבוריים במושבים ובקיבוצים עד תקופת מלחמת ששת הימים הייתה הקמת מקלט חפור תת-קרקעי מכוסה בסלעים ו"הר עפר" עם ארובת אוורור ודלתות מברזל או מפח לא אטומות לכניסת אוויר ואור.
במושב חמ"ד במרכז הארץ למשל, הוקם המקלט באמצעות חפירה בעומק כ-6-5 מטרים ובאורך כ-15 מטרים וברוחב 7-6 מטרים. החפירה רופדה בכל צדדיה בקירות בטון. גג המקלט היה עשוי אף הוא בטון וכוסה באבני סלע גדולות ועליהם הוערמה ערמת עפר בגובה של 2 מטרים לפחות. משני צידי המקלט היו פתחים עם דלתות עשויות ברזל/פח לא אטומות בשל הצורך באוורור.
מפתח המקלט אל מסדרון המקלט הובילו מדרגות בעומק של 3-2 מטרים. על גג המקלט הותקנו צינורות פתחי אוורור שתפקידם להזרים אוויר לשוהים במקלט. ילדי המושב קראו לצינורות האוורור שבלטו מתוך ערמת העפר שעל גג המקלט ארובות כי דמו במראן החיצוני לארובות עשן. מקלטים חפורים תת-קרקעים מסוג זה היו שכיחים בשנות ה-50 Uה-60 במושבים ובקיבוצים רבים.
מקלטים במושבים ובקיבוצים הם חלק מנוף הילדות של רבים מילדי הקיבוצים והמושבים. הם נהגו לשחק סביב המקלטים ובתוכם ולטפס עליהם. כניסות המקלטים באותן שנים היו עשויות בטון משופע וילדים נהגו להחליק או לטפס עליהם/ נזכרת רוחי ליפשיץ מאחד מיישובי הצפון: "איך נהגנו להחליק עליהם מלמעלה למטה ולטפס בקושי רב מלמטה למעלה... אחלה מגרש משחקים של פעם"/
אחאב בקר בן קיבוץ יזרעאל בגלבוע מספר: "את מלחמת ששת הימים ביליתי במקלט מסוג זה עם ילדי הקיבוץ. במלחמת ששת הימים יישובי הספר שהופגזו ירדו למקלטים. הילדים והתינוקות רוכזו למקלטים ציבוריים ביום השני של המלחמה. קיבוץ יזרעאל הופצץ מהאוויר על-ידי מטוס האנטר שפגע בחדר האוכל החדש ובעוד כמה מבנים.
אסף נמיר איש הייטק בן מושב חמ"ד במרכז הארץ מספר: "במלחמת ששת הימים הייתי תלמיד כיתה א׳ בבית ספר במרכז המושב וזוכר היטב את כניסתנו למקלט הציבורי התת-קרקעי במרכז המושב. המקלט היה ממוקם כ-400 מטרים מבית הספר.