אני מאשים! אך לא כמו אמיל זולא שחשף את זדונם של המעלילים על אלפרד דרייפוס. אני מאשים את עצמי. הרי ידעתי שבנימין נתניהו שקרן כרוני, ובכל זאת היו שברי שניות, רבעי דקות שהאמנתי לו. שברירי זמן בהם אמרתי כי לא ייתכן שהוא שוב ירמה בשער-בת-רבים, בכיכר העיר. ניתן לו הזדמנות להגיע להסכמות. ד"ר שקמה ברסלר ודן חלוץ ומשה (בוגי) יעלון הזהירו, שהוא שוב משקר; שאינו מסוגל אחרת; וגם אני ידעתי זאת, אבל קיוויתי שיגבר על יצרו הרע ולוא רק פעם אחת, ולא היא. לא הוא אשם. הוא לוקה במחלת השקר. אני אשם שסירבתי להאמין למה שאני יודע. הוא העכבר ואני החור בגדר, לפי הגדרת חכמי המורשת היהודית. הריני מצהיר כאן ועכשיו, ומוסיף באלה ובשבועה כי לעולם לא אאמין לו ובו, ולא אתן לו אשראי כלשהו. יש עימנו עוד דמות נכבדה על ספסל הנאשמים של התמימים. זהו הנשיא יצחק (בוז'י) הרצוג. ביבי רימה גם אותו. מי שדיברו עם הרצוג שמעו מפיו כי ביבי נטש את הרפורמה. הרצוג חייב לאומה לצאת ולומר בקולו הוא כי נתניהו שיקר לו ולאומה. כיזב. תחמן. הונה. זה המזער הנדרש מהנשיא כדי לשמור על יושרתו. בשתי הצהרות ראויות כרתו יאיר לפיד ובני גנץ את השיחות בבית הנשיא. לגופו של עניין יש סדקים בקואליציה. ארבעה אפשרו את בחירת קארין אלהרר לוועדה למינוי שופטים. זה הישג. זה ניצחון. תודה לארבעה בקואליציה שאפשרו זאת. אך המערכה בעיצומה. עתיד הדמוקרטיה יושפע (אם כי לא יוכרע) בהצבעה בלשכת עורכי הדין. אני מקווה כי הרוב יחסום את שובו של המורשע אפי נוה. זה מחייב להמשיך מיד במערכה ללא ליאות. השעה עתה 19:10. היה יום מייגע. נאלץ להפסיק. מחפש מונית לקפלן. להתראות שם, עם דגלי כחול-לבן.