אז הבין ז'בוטינסקי כי האינטרס של הציונות הוא להילחם לצד "מעצמות ההסכמה". הוא סיפר:
"באיזה רגע בדיוק נולדה בלבי המחשבה על גדוד עברי לוחם – אם שם, בבּוֹרדוֹ, בשעה שקראתי את המודעה, או בזמן יותר מאוחר – אין אני זוכר עכשיו. ואולם סבורני, שבכלל לא היה שום רגע כזה. היכן הוא אותו בן-אדם, בעל איזו אמונה שהיא, שיוכל בלא היסוס לתקוע אצבעו בלוח, להראות על תאריך מסוים ולומר: בשעה זו נהייתי למאמין? כל אדם נולד מלכתחילה, ביחד עם החיידק של הכת שלו אי-שם במוחו, אף אם חיידק זה אינו מתגלה עד ימי זקנה ושׂיבה, או גם אינו מתגלה לעולם. חושב אני, שלי, בכלל, היה ברור תמיד, מאז ומעולם, שאם תפרוץ פעם מלחמה בין אנגליה וטורקיה, הרי טוב היה אילו היו היהודים מקימים גייס משלהם, משתתפים בכיבושה של ארץ-ישראל – אף על-פי שעד אותו יום, בבּוֹרדוֹ, לא חשבתי על כך אף פעם באופן ברור ומחוּור. שהרי מחשבה זו היא מחשבה נורמאַלית מאד, שהייתה עולה, במסיבות כאלו, על דעתו של כל אדם נורמאַלי; ואני יש לי תביעה לתואר של אדם נורמאלי בהחלט".
3
המחקר שלנו מעלה כי החיידק של ז'בוטינסקי לא היה התובנה ש"אם תפרוץ פעם מלחמה בין אנגליה וטורקיה, הרי טוב היה אילו היו היהודים מקימים גייס משלהם ומשתתפים בכיבוש של ארץ ישראל", אלא הפרדיגמה הביטחונית שהתגבשה בתבנית נוף מולדותיו, ושאותה ניסחנו בשער הראשון של ספר זה. ורעיון המהפכה העברית, שטבע בו מרקו ברוך.