הרצל ובלפור חקק

לפני 35 שנים פרסמנו מאמר על נושא החינוך לערכים. המאמר היה כתוב בסגנון פולמוסי, והוא פורסם בביטאון המורים העל יסודיים בגיליון "מעלות", ינואר 1977, והמאמר היה כל כולו ביקורת על ספרו של ס' יזהר ("על חינוך ועל ערכים", עם עובד, 1975). אנו שבים לכך, שכן מאמר זה הוא בעינינו מסמך.

נוסיף הקדמה לימים אלה: החינוך לערכים - הפולמוס סביב נחיצותו נשאר רלוונטי מאז ומתמיד. האם לחנך לערכים, האם להשאיר את החינוך פתוח לחלוטין? האם לאפשר לנער לעצב דרכו ללא כל הכוונה? ללא כל מערכת ערכים מחייבת? האלימות בקרב הנוער, בבתי הספר, במקומות הבילוי, במפגשים ברחוב - הפכה למכת מדינה. באותה מידה שאלת הנאמנות של הנוער לערכים הלאומיים הפכה לבעייתית. הכותרות מעוררות את השאלות מחדש. בשנת 1975 למדנו כסטודנטים לתואר ראשון לימודי תעודת הוראה באוניברסיטה העברית. הלימודים חידדו בנו שאלות של דידקטיקה, הכנת מערכי שיעור, התמודדות עם קבוצות לימוד של נערים. באותם ימים יצא לאור ספרו של ס' יזהר, קונטרס קטן בגודלו - אבל המהומה שחולל לא הייתה קטנה. את יזהר הכרנו לא רק כסופר, שגדלנו על ברכי יצירתו, אלא גם כמורה בשם יזהר סמילנסקי שלימד בבית הספר לחינוך לימודי תעודת הוראה בכיתה המקבילה. הטיוטור שלנו נתן גובר הפנה את ביקורתנו לס' יזהר שהיה מדריך-טיוטור בכיתה המקבילה. הבנו מהמורה נתן גובר שס' יזהר נשמע זועף לנוכח הביקורת שלנו. תשובות לא קיבלנו. שלחנו אז את המאמר לפרסום משום שהדברים מחייבים דיון, ליבון, רב שיח. וזה תקף גם לימינו אלה. כמורים לעתיד שאלנו את עצמנו: לאן אנו הולכים? הרשימה פורסמה בשעתו בעיתון "מעלות, ביטאון ארגון המורים העל יסודיים.

להלן תקציר המאמר המקורי, כפי שפורסם בשעתו.

הרצל ובלפור חקק: האם נוותר על הנחלת ערכים? עיונים בקונטרס "על חינוך ועל חינוך לערכים", עם עובד 1975.

כמה מילים לפני הפתיחה:

חלפו עשרות שנים מאז. הסופר והמחנך ס' יזהר פרסם קובץ שיועד למורים ולמחנכים. הקובץ נשא שם תמים - "על חינוך ועל חינוך לערכים". הקובץ יצא בהוצאת עם עובד, 1975. פרסמנו מאמר ביקורתי בכתב העת "מעלות", ביטאון המורים העל יסודיים - בינואר. חלפו שנים וחשוב שהדעות השונות תישמענה, אולי יתעורר הוויכוח שוב. הנה תקציר המאמר שפרסמנו לפני למעלה מ-45 שנים.

א. פתיחה

צעקות הכאב של ס. יזהר מעוררות הדים ופולמוסים. פעם קרא הוא: "להפסיק ללמד ספרות". אחר כך קרא להפסיק לחנך לערכים. לפני זמן קצר יצא נד מבקרי עגנון בדברי מוסר: "מעגננים לא יהיו לך", ולעג לפרשני עגנון. יש בזעקתו כמחנך אולי דבר אחד טוב: אולי סייע מעשה זה לפתוח פצע ולחשוף מורסה. בכך גלומה אולי דרך לתהייה ולהיטהרות מלבטים נסתרים, ובזה אולי החיוב שבזעקת יזהר. נראה, שלא במקרה בחר יזהר לחתום על קונטרסו בשמו הספרותי "ס.יזהר" לא בשמו המלא (כדרך שנהג בפרסמו דברי פובליציסטיקה). הקורא בקונטרס חש לא אחת, שלפניו דברים הנאמרים על-ידי אחד מגיבורי סיפוריו "חרבת חזעה" או "סיפורו של שבוי". הערה על הדברים מנקודת מבט של היום - 2023: ס' יזהר אינו עמנו, אבל עדיין חשוב לנהל במסגרות חינוכיות את השאלות המטרידות, לשוב לוויכוח היסודי. המציאות הישראלית הפכה לראליטי. האם אנו דנים בבעיות האמיתיות?

ב. משנת יזהר: חינוך לא נכון וחינוך נכון

מהות הערכים

יזהר תוקף את החינוך לערכים תוך ניהול המערכה בכמה אגפים. שאלה ראשונה לו על הערכים עצמם: מה הם? יעדים חברתיים? יעדים אישיים? חזון לאומי? אידיאלים? מסקנתו: אין הבחנות מושגיות ברורות, אך יש סיסמאות יפות. נקודה שנייה בסעיף זה: אין תקפות מוחלטת לערכים. מאחר שהערכים אינם קשורים לצו אלוהי, אלא להסכמה אנושית הרי שמדובר בהסכמה סובייקטיבית. הסכמה המשתנה מחברה לחברה ומדור לדור (עמ' 71 בקונטרס). לא רק שהערכים רלטיביים, אלא גם רב-משמעיים.

פגמיו של החינוך לערכים

סעיף שני בהתקפתו - הקניית הערכים ופגמיה כשיטה חינוכית. בהמחזה זו משחקים הערכים תפקידים של כוחות השחור הפוגעים בחירות הבחירה של היחיד. הקניית הערכים היא ברוטאליות של אילוץ, פסיחה על הכרעות הפרט. נקודה שנייה: ההקניה נעשית בעורמה. מחדירים בנערים בחירה בטרם נפשם מוכנה להכרעות. נקודה שלישית: ההקניה מייבאת תשובות מחוץ לחינוך "אל החינוך פנימה". נקודה רביעית: חינוך מטיבו מבוסס על שלביות ולא על חיפזון להשיב תשובות מיידיות, שטיפת מוח במכות הלם. נקודה חמישית: ההקניה קשורה לאינטרסים שלטוניים או לעמדות אידיאולוגיות כיתתיות.

סכנותיה של ההקניה

נקודה ראשונה: העולם מועבר לצעיר כגוש של היטלים, של משימות, של פתרונות ומסקנות. המפגש עם הספקות יוביל לדיסוננס חד ולמשבר. נקודה שנייה: ההקניה מרגילה את הילד לקבל הכל בדרך של חיקוי עיוור, בדרך של אילוץ ושל הכתבה מבחוץ. נקודה שלישית: הילד הופך לאובייקט, הוא מורגל להשפלה בטרם ידע כי אכן מושפל הוא (עמ' 29). נקודה רביעית: החינוך לערכים פוטר את האדם מאחריותו לערכים. מסקנתו של ס' יזהר: אי-אפשר לחנך לערכים: "לא כל מי שקלט דומה - פועל דומה" (עמ' 79).

מניעיהם של הדורשים הקניית ערכים

ס' יזהר מציג מסכת של מניעים. המניעים ברורים: א. ייאוש: במקום לגבור על מצוקתם בחיפוש אחר דרך, נאחזים הצעירים בתחליף. ב. חולשה. כפיית הערכים היא נשקם של החלשים. ג. הרצון להנצחה עצמית. ד. צדקנות מכוונת - ולפי שיטתו זו דרך להוכיח כמה דואג הממסד לעיצוב הנוער.

ה"בעד" של יזהר

יזהר מעמיד תנאי ראשוני לחינוך: "חירותו של אדם להיות כמיטב מה שיכול לממש, על-פי רצונו האישי ובזיקה לחברה שבה בחר" (עמ' 48). כנגד זאת החינוך לערכים מכוון - "להכניס את חרותו של האדם, המבקש להשיג חיים כבחירתו" (עמ' 64).

לתנאי זה נלווים שני עקרונות חשובים:

א. פידוצנטריות: הילד במרכז, היחיד במרכז. ב. פרזנטוצנטריות: ההווה במרכז. מטרות החינוך חייבות להיות מרוכזות באותו הווה מסוים של היחיד ולא בערכים כלליים. על החינוך, אליבא דיזהר, להציג את הערכים מתוך חרות. לא כמושגים כלליים-פסקניים אלא בגדר "אמות מידה חלופיות בידי מי שהולך לבחור בין ברירות" (עמ' 75). על היחיד להגיע להכרעה בעצמו.

ג. "טיפול שורש": מניין המבוכה?

הקורא את דברי יזהר עומד בפני מציאות חינוכית, המשתמטת מתחום החינוך הערכי. סימן שאלה גדול מוצב כאשר לאפשרות של חינוך לערכים ובאשר לנחיצותו. מבוכה הפכה לזכות והערכים לטיח. תהליך החילון וההתפתחויות הטכנולוגיות פגעו בכושר לקיים חיים על תשתית ערכית. גישתו הנועזת של יזהר יונקת מזרמים רדיקליים, שהדגישו בקיצוניות את העמדת הילד-הפרט במרכז התהליך ומתן עדיפות ראשונית למימושו העצמי של היחיד. מתוך גישה זו ועל-רקע המבוכה בתחום הערכי, קם יזהר ומתריע נגד "החינוך לְ..." - באשר יש בכך, לדבריו, סתירה ל"חינוך אֶת..." - (האדם).

ד. הרהורים על מחאת יזהר: על עיוות הנפש ועל יחסיות הערכים

האם הערכים אינם מוֹתר ההוויה האנושית מן הבהמה? האם חינוך לערכים סותר את העיקרון "חינוך האדם" או שמא השניים חופפים? קשה לקבל את הדיכוטומיה המוזרה, שעושה יזהר. מקובלים עלינו דברי מאסלו, שחינוך ללא ערכים עלול לפגוע פגיעה חמורה בנפשו של הצעיר. דמעותיו של יזהר על העוול, שעושים לצעיר המואבס והמולעט בערכים, בלא שיתנו לו זכות הכרעה, נובעות אולי מכּאב ומחרדה. אבל, בשם אותה חרות יכול צעיר "לא מולעט" לבחור בערך של פגיעה בחיים ולהעדיפו על קדושת החיים. אם אומנם כך יקרה, על מי נבכה או נקונן? מימוש עצמי. חרות היחיד. מניין הביטחון להציג ערכים אלה כתכלית הכול, בעוד כל שאר הערכים יחסיים וחלשים וכו'? מיהו הקובע מה מוחלט ומה לא? ניסיון החיים מלמד, שדווקא האדם החופשי והבוחר בונה את עולמו הרוחני מתוך הישמעות לחוקי התנהגות. כשם שביצירת אמנות כובלת הרוח המתפרצת את עצמה במסגרת ובמטריקה ובכללים לא כתובים, כך גם האוטונומיה האישית של היחיד. זכותו של כל אחד להיות שונה - וגם אם נרצה, אין אחידות של נפשות. החינוך צריך להיות מושתת על פתיחות, על פלורליזם ועל טיפוח אישיות, אך אין זאת אומרת, שאין להצביע על הנורמות הרצויות בתוך שלל "אופני הבחירה" השונים. האם נעמיד בספק ערכים כמו חינוך לעזרה הדדית, לכיבוד חיי אדם, לדבר אמת, לאזרחות טובה וכו'? ראיית המציאות הנפשית של היחיד, כאילו הייתה עובּר החי באינקובאטור משלו ומנותק מן הסביבה החיצונית, היא ראייה מסולפת. אין אדם חי ופועל בעולמנו, כשהוא עטוף בצמר גפן ומוגן על-ידי נורמות "טבעיות, וערכים "אישיים". בחינוך חייב להיות בתוך מכלול של תמונה מסוימת. אם הוא תולש את המחונכים מן המציאות, מן הרקע, מסיטואציות של מבחן הערכים, הרי שהוא פוגע בנפש המחונכים. חובת המחנך לתת תשובות ולהציג את הכרעותיו. כיצד ניתן לחנֵך אדם להכרעות, אם כל מחנכיו הם ציבור סטרילי ללא יכולת לחנֵך? האם אין סל-ערכים שעליהם להנחיל לו? האם ייצא לחיים כשהוא 'טאבולה רזא' לחלוטין?

על מבוכת הצעירים

מפתיע לשמוע את יזהר נכאב ותוהה על שאלותיו הנבוכות של הנוער. השאלות, שליקט יזהר בסמינרים בגבעת חביבה, מצביעות על בקיע מהותי בזהותם היהודית-הישראלית של הצעירים. יש בסיסמאותיהם התפרקות מאחריות אישית, התפרקות מכל אידיאולוגיה ובמידה מסוימת התפרקות ממטָרות ומאידיאלים. מה גרם לכך - החינוך לערכים או הֶעדר חינוך לערכים? מדוע חורה ליזהר, שנוער נבוך? האם האמיתות, שהנוער אוחז בהן אינן "נכונות"? (האם יש אמיתות נכונות או קונצנזוס נכון?). אם אומנם הצליח החינוך לערכים לטעת תהייה ומבוכה, האם אין זה דבר חיובי לפי גישת יזהר? אין זה מפתיע, שלנוער אין אמיתות ציוניות חדות אם גם מוריו, דוגמת יזהר, מעוררים למבוכה בהן. אם היום מטיל הנוער ספקות בזכותו על הארץ, בצדקת העלייה ובנחיצותם של יעדים ציוניים, כי אז הערכים שלו הם אכן "עשן". השאלה היא, אם יש באותם צעירים גם אש פנימית, שתתווה את דרכם ואת דרכה של החברה הישראלית הנאבקת על קיומה?

על ערכים ואידיאולוגיה

הכול מסכימים, שהחינוך - אין פירושו הקניית ידע בלבד. רובנו מחייבים הקנייה של מידות טובות, מיתון אינסטינקטים א-סוציאליים וכו'. כולנו מזדהים עם ערכים דמוקרטיים, עם ערים כמו קדושת החיים, כבוד האדם וכו'. אנו מוכנים להיאבק למען הגדרה עצמית של עמים אחרים, אך ברגע, שמדובר בהקניה של השקפת עולם ציונית (זכות להגדרה עצמית שלנו וזכות למולדת משלנו) אז פסול הדבר. לא לחינם חתם ס.יזהר על קונטרסו בשמו הספרותי. נראה, שאוסף דבריו המבולבלים נשמעים מפיו של גיבור סיפור "חירבת חזעה" החש עצמו זר לארץ הזאת. יזהר אינו בודד, ויש עוד סופרים המפיצים בדרך זו את דמות הארץ הזו, את ערכי הציונות, ערכי היהדות. ויש לפנות אל כל אלה להיות ישרים עם עצמם ולגלות לנו מה ערכיהם האמיתיים. מי ששואל שאלות כאלה, מן הדין שנשאל אותו, נשאל את עצמנו: האומנם חביבה הגבעה הזאת? הארץ הזאת? הציונות הזאת? אכן אנו והדור הבא לפני מבחן ערכים, כולנו על פרשת דרכים.