השעה הייתה 19:00 והמאור הגדול של המשפט הישראלי הפרופסור אהרן ברק הבהיר כי שקר עושה בנימין נתניהו באשר לעמדתו כלפי ביטול מרכיב הסבירות במערכת המשפט. הוא, ברק, נגד היוזמה הדיקטטורית של הממשלה בעניין זה וכן באשר לעיוות הרכב הוועדה לבחירת שופטים. זו ההפגנה ה-105 שלי. היא נערכה בירושלים - העיר שהשהות בה היא תמיד חג, גם ביום חולין. הרוח ליטפה פני 70,000 ישראלים מעולים שהניפו דגלי כחול-לבן בין חשכתה של הכנסת לבין זיוו של בית המשפט העליון. כה סמוכים זה לזה וכה מנוכרים.
התבוננתי במשפחתי-שבטי, שאינה מוותרת לעצמה על ההפגנה. נכדתי נועה שבה זה עתה לארץ וסובלת ממחסור בשינה (ג'ט לג בלשונה), אך לא ויתרה על ההפגנה ביום כה חשוב ועל המגאפון. דן גורביץ עקף בחינה חשובה לטובת מה שיותר חשוב. יש זמן במועד ב'. בינתיים צריך להציל את האקדמיה מן הדיקטטורה. רותי ורוני ארזי ביטלו חגיגת יום הולדת כדי להניף דגל בירושלים הרחוקה. גם לאביב ב. יש מחר בחינה חשובה, אבל ביום כזה, ערב הכרעה, ליבה לא נתן לה להיעדר משורות המפגינים.
כולנו קראנו כי "אין אקדמיה בלי דמוקרטיה", ומישהו העיר בתבונה כי "אין גם דמוקרטיה בלי אקדמיה". כפי שאמרה נכדתי נועה חליוה "אני יודעת, סבא, שאתה פריק של אקדמיה". ועוד איך, אילו הייתי צעיר בחרתי לכתוב עבודת דוקטור מה עשתה בהצלחה הקידמה האקדמית של ישראל לאחר מבצע סיני ועד למלחמת ששת הימים כדי להעמיד את המדינה היהודית והדמוקרטית לפני כל שכניה.
הפגנו בירושלים ואוזנו של חתני יורם עבר-הדני הייתה כרויה למשא-ומתן שהתנהל ליד מיטת חוליו של בנימין נתניהו ב"שיבא" (ראוי למצוא עצמו מאושפז במחלקה המטפלת בחולי שקר כרוניים). הצעות התעופפו, ההסתדרות ואריה דרעי, והנשיא יצחק הרצוג מחל על כבודו וירד אליו לשפלה, ועד לשעה זו - 23:00 - אין קול ואין קשב.
זו מומחיותו של ביבי, לסחוט עד לרגע האחרון ולייצר Brinkmanship - הליכה מעצבנת על הסף - כדי להוסיף נפח לתובענותו הרעבה. על קוצו של יו"ד האיש הזה מוכן לסכן את כושר הפעילות של חיל-האוויר ולראות רבבות חיילי מילואים בוכים שככה אירע להם.
אני בעד פשרה סבירה, שתותיר לביבי ירידה מכובדת מן העץ עליו טיפס בחוסר אחריותו. אך ייתכן שהצדק עם אחרות ואחרים בתנועת המחאה, שסבורים כי מוטב למצות את המערכה עד תומה, ולאחריה תצא ישראל וידה על העליונה עם יהדות הומאנית ודמוקרטיה אמיתית, ובלי הרודן.
מדוע בכל זאת מצויים רבים הנוהים אחרי שקרן הבלתי נלאה? יש דמויות היסטוריות לתאר זאת. שבתאי צבי. יעקב פרנק. נביאי שקר לפניהם ואחריהם. ביבי הוא מאגר כריזמה להרע.