המלחמה באוקראינה מפריכה את הציפיות, וכעת עושה זאת שוב. כאשר החלה מתקפת-הנגד האוקראינית בחודש יוני, התקווה הייתה שהצבא המקומי – עם ציוד אמריקני ואימון גרמני – ישחרר מספיק שטח כדי לתת לדרג המדיני עמדה חזקה במו"מ עתידי. התוכנית אינה עובדת, קובע אקונומיסט: אוקראינה שחררה פחות מ-0.25% מהשטח שכבשה רוסיה והחזית בת 1,000 הקילומטרים בקושי השתנתה. אולי תהיה פריצת דרך בהמשך, אך תהיה זו טעות להמר על כך.
אין טעם לבקש הפסקת אש או שיחות שלום. ולדימיר פוטין אינו מראה כל סימן על רצון לשאת ולתת, ואפילו אם כן – לא ניתן לסמוך עליו שיקיים הסכם. הוא מחכה שהמערב יתעייף ומקווה שדונלד טראמפ ייבחר שוב. פוטין זקוק למלחמה כדי לשמר את רודנותו; כל הפסקת אש תהיה רק הזדמנות עבורו להתחמש מחדש ולהתכונן לתקוף שוב. אם האוקראינים יפסיקו להילחם, הם עלולים לאבד את ארצם.
הן אוקראינה והן תומכיה במערב מתחילים להבין שיהיה זה מאבק של עמידות – אך הם אינם מוכנים לכך, אלא מקובעים במתקפת-הנגד. עליהם לחשוב מחדש על האסטרטגיה הצבאית האוקראינית ועל כלכלתה. במקום לכוון לניצחון ואז שיקום, המטרה צריכה להיות להבטיח שלאוקראינה יהיה די כוח כדי לנהל מלחמה ארוכה ולשגשג למרות זאת, טוען אקונומיסט.
ראשית: הצבא. חייליה של אוקראינה מותשים, רבים מן הטובים שבהם נהרגו ואין לה מספיק כוח אדם כדי לנהל מתקפת-נגד נרחבת מתמדת. טקטיקה וטכנולוגיות חדשות, כולל כטב"מים וטילים, יכולות להעביר את הקרב לשטח רוסיה ולחצי-האי קרים. אין לצפות למהלומה מוחצת, אבל אוקראינה יכולה לגמול על ההפצצות הרוסיות ואולי גם למנוע חלק מהן.
במקביל, אוקראינה צריכה להגביר את יכולת העמידה שלה ולשפר את התחזוקה, התיקונים והאימונים. מלחמה ארוכה מצריכה הגנה אווירית יותר מכל דבר אחר, ואוקראינה לא תוכל לשגשג אם רוסיה תמשיך לפגוע בתשתיות אזרחיות. קייב מפגינה יכולת עמידה מפתיעה בשל ההגנה האווירית היעילה ויש להקים מערכות דומות בערים אחרות, ולשם כך תזדקק אוקראינה לעוד מטוסי F-16 וטילי נ"מ.