מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל מובילה אירן מאמץ דיפלומטי אזורי ובינלאומי לגיוס תמיכה בחמאס ולסיום מהיר של הלחימה כדי לשמר את הישגיו. כמו-כן, מתקיימים תיאומים בהובלת שר החוץ עבד אל-להיאן, וכנראה שגם מפקד כוח אל קודס קאא'ני, בין מרכיבי "ציר ההתנגדות". אירן שבעת רצון מהישגי חמאס עד כה ומציגה אותם כביטוי נוסף לחולשתה של ישראל ולשינוי במאזן הכוחות האזורי לרעת ישראל ולטובת הפלשתינים ו"ציר ההתנגדות".
נראה, כי בשלב הנוכחי אין לאירן אינטרס שחיזבאללה ייכנס למלחמה כוללת. זאת, בשל המחיר הגבוה עבור הארגון המשמש "נכס אסטרטגי" של אירן באזור, האפשרות להתערבות צבאית אמריקנית במערכה והמחירים המדיניים ואולי אף הצבאיים שאירן עלולה לשלם. עם זאת, התמשכות המערכה, פלישה קרקעית ישראלית ובעיקר הצלחות צבאיות ישראליות, שיאיימו על עצם שרידותו של חמאס או על יכולתו לשמר שליטה יעילה ברצועת עזה, עלולות לחייב את אירן להחלטה בנוגע לפתיחת חזית פעילה נוספת.
החלטה כזו תעמיד את אירן בפני דילמה משמעותית. מחד-גיסא, הימנעות מהצטרפות פעילה למערכה (בעיקר באמצעות חיזבאללה ובמידה פחותה גם באמצעות שלוחיה בסוריה, בעירק ובתימן) עלולה לאפשר לישראל להמשיך ולמקד את מאמצי הלחימה שלה מול חמאס בעזה עד כדי פגיעה אנושה ביכולותיו, תפגע בנרטיב האירני של "התלכדות הזירות" ותשדר חולשה.
מאידך-גיסא, מעורבות פעילה באמצעות כניסת חיזבאללה למלחמה כוללת עם ישראל, עלולה לסכן גם את היכולות האסטרטגיות שבידי הארגון, הנחשב לזרוע קדומנית של אירן להרתעת ישראל מתקיפה באירן, וחמור מכך - להביא לפגיעה באירן עצמה על-רקע האיומים הנשמעים מצד וושינגטון. להערכתנו, גם אם תחליט אירן על פתיחת חזית נוספת מול ישראל, היא תימנע מפעולה ישירה (למשל באמצעות ירי טילים משטחה לעבר ישראל) ותמשיך להתבסס על שלוחיה, כפי שעשתה עד כה.