כשבוע לאחר תחילת התקריות לאורך הגבול הלבנוני שהחלו ביוזמת חיזבאללה בעקבות פעילות צה"ל בעזה, ניכרת הסלמה נוספת בהיקף האירועים ובעוצמתם, ובעלייה במספר הנפגעים (15-14 באוקטובר), במקביל לכך שחיזבאללה ממשיך לאפשר לגורמים הפלשתינים לפעול נגד ישראל מדרום לבנון.
ברקע נמשך התיאום הרציף של חיזבאללה עם שותפיו ב"חזית ההתנגדות" ובראשם אירן (ששר החוץ שלה מבקר באזור) והנהגות חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני. נראה, כי המטרה העיקרית של חיזבאללה, מעבר להפגנת סולידריות עם הפלשתינים והפגנת הנכונות ליטול חלק לטובת האינטרסים של אירן, היא להשפיע על פעילותה הצבאית של ישראל ברצועת עזה, ובראש ובראשונה להרתיע את צה"ל מכניסה קרקעית לעזה על-ידי איתות, כי הדבר עלול להביא לפתיחתה של חזית נוספת בצפון.
על אף ההסלמה בימים האחרונים, התקפותיו של חיזבאללה עדיין נקודתיות ומוכלות, כשהוא מפגין דבקות במשוואות התגובה מול צה"ל. כך למשל מקפיד הארגון לטעון, כי הירי שלו מכוון בעיקר למטרות צבאיות ודואג להשיג שוויון במספר הנפגעים בשני הצדדים. דוגמה לכך מהווה למשל התקיפה של חיזבאללה את המצלמות והציוד הטכני שהותקן על הגדר הישראלית, בתגובה למספר תקיפות על-ידי צה"ל של מגדלי תצפית שלו לאורך הגבול.
מאפייני פעילותו של חיזבאללה משקפים את חתירתו של חסן נסראללה לשמר את כללי המשחק עדיין מתחת לסף המלחמה. זאת, בשל שורה של גורמים מרסנים המוכרים מהעבר: המצב הקשה בלבנון, הפגיעה הקשה הצפויה בעקבות תגובת צה"ל והרצון האירני לשמר את עוצמתו. לגורמים אלה נוספו שיקולים חדשים בעקבות המלחמה בעזה: אובדן מרכיב ההפתעה; מוכנותו והיערכותו של צה"ל לכל תרחיש בעקבות גיוס מילואים מאסיבי ופינוי יישובים (ישראל הודיעה על פינוי 28 ישובים סמוכי גדר); וההתייצבות החד-משמעית של ארה"ב לצד ישראל, תוך איום על חיזבאללה ואירן שלא להצטרף למלחמה.
למרות כל זאת צפוי, כי חיזבאללה ישאף לשמר "גבול חם" בצפון לכל אורך המלחמה וייתכנו עוד מדרגות הסלמה בעימות הצבאי לאורך הגבול הלבנוני בהתאם להתפתחות המערכה בדרום - ובמיוחד אם וכאשר צה"ל ייחל בתמרון הקרקעי בעזה. כך שבשלב זה לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות לפתיחתה של חזית רחבה נוספת בצפון ביוזמת מי מהצדדים או כתוצאה מהדרדרות נמשכת.