לא רק הקונספציה של הצמרת הביטחונית קרסה. גם הקונספציה של המחאה קרסה. הקונספציה של הצמרת הביטחונית קרסה, כי היא ייחסה לאויב יעדים ודרכי פעולה שהיו בתוך מתחם הסבירות שהניחה (מאבק בצה"ל, ולא טבח של אזרחים). הקונספציה של המחאה קרסה, כי ייחסנו ל
ממשלה יעדים ודרכי פעולה שהיו בתוך מתחם הסבירות שהנחנו (ביסוס השלטון הביביסטי, ולא החזקתו עד להרס המדינה ברוח תמות נפשי עם פלשתים).
לכן, במהלך השנה האחרונה הנחנו שכאשר הממשלה תפרק את המשק באופן שיפגע בכלכלה - היא תתעשת. ושכאשר הממשלה תפרק את הצבא באופן שיפגע בביטחון - היא תתעשת. ושכאשר הממשלה תערער את היחסים עם ארה"ב והמערב באופן שיפגע בחוסן המדיני - היא תתעשת. ושכאשר הממשלה תפרק את החברה באופן שיפגע בחוסן הלאומי - היא תתעשת. לכן, במהלך השבועיים האחרונים גם הנחנו בטעות שכאשר הממשלה תהיה אחראית למחדל ביטחוני קולוסאלי שיגבה את חייהם של אלפים - היא תתעשת.
אבל הקונספציה קרסה, והיא קרסה כי לא קיים - אין! אין! - ערך מקודש מספיק שיעצור את החורבן שהממשלה הזאת ממיטה עלינו. לא חיי אדם, לא חייהם של חיילים, לא הכורח להתאחד אל מול אויבים רבים - וגם לא חייהם התלויים מנגד של יותר מ-200 חטופים.
על החטופים אני רוצה לדבר עכשיו. אבא שלי היה שבוי מלחמה. אני לא משווה. הוא היה טייס, לוחם אשר אוּמן לאפשרות של נפילה בשבי והיה ערוך להתמודד איתה. הוא לא היה ילד או נערה או קשיש או חולה או פשוט אזרח. ובכל זאת, מה שאפשר לאבא שלי לשרוד את הפחד, את הבדידות, ואת העינויים של השבי היה הביטחון המוחלט, הידיעה הוודאית שמדינת ישראל עושה ככל שביכולתה, באמצעות אנשיה הטובים ביותר ומשאביה ככל שיידרשו, כדי להחזיר אותו לארץ.
על אחת הפעמים שבהן הושלך לצינוק, כתב: "שכבתי לי בתא... לקחתי פיתה יבשה שנשארה לי מה'עייש וגבנה' של הבוקר, הפניתי את מבטי ימינה לקיר והתחלתי לחרוט עליו. 'יודעים עליך, מטפלים בך' הייתה השורה העליונה. ובשורה התחתונה: 'יהיה בסדר'. נשכבתי בחזרה על גבי. לאחר כמה דקות הפניתי את ראשי ימינה. וואו. מה כתוב כאן על הקיר? 'יודעים עליך, מטפלים בך, יהיה בסדר'. רגיעה איטית הלכה וירדה עלי".
מאז שבת 7 באוקטובר אני מתפללת מדי לילה על משכבי שהחטופים מחזיקים בידיעה שיודעים עליהם, שמטפלים בהם, שיהיה בסדר. אבל אנחנו, בני המזל שכאן, יודעים שלא מטפלים בהם, למען השם. לא מטפלים בהם באופן שמצב כזה דורש. כי הדבר שבו מטפלים הוא האינטרסים של
בנימין נתניהו. אנחנו גם ידועים מיהו
גל הירש. אנחנו יודעים מה הפך אותו ראוי לתפקיד האחראי על השו"ן (שבויים ונעדרים). אנחנו יודעים עד לאן מגיעות יכולותיו המוגבלות. ואנחנו גם רואים את מעשיו היח"צניים ושומעים את נאומיו המנותקים מן המציאות.
אני לא אסטרטגית גדולה וכמו-כן גם אפסית בטקטיקה. בעניין החזרת החטופים אין לי עצות להשיא או תובנות לחלוק. אבל אני יודעת שבמדינה הזאת יש אנשים מנוסים, חכמים, בעלי קשרים בינלאומיים, בעלי מצפון - דוד מידן,
אורי סלונים, ועוד - שהממשלה המופקרת הזאת אפילו לא פנתה אליהם. וחייהם של 200 ילדים, צעירים וזקנים תלויים מנגד, והמדינה הזאת חייבת לא לחסוך מהם ומהמשפחות שלהם את המאמצים העילאיים, את המשאבים המוחלטים שיביאו להחזרתם.
אני קוראת לקולות השפויים בליכוד: החיים האלה בידיים שלכם. איך אתם שותקים?! איך אתם מעזים עדיין לשתוק?! אני קוראת לראשי ארגוני הביטחון - החיים האלה בידיים שלכם. איך אתם שותקים?! אני קוראת לכל מי שיכול להפיל את הממשלה הזאת עכשיו, לעשות הכל למען המטרה הזאת! לא נוכל להמשיך להתקיים כמדינה שבניה צריכים להגן על גבולותיה, אם נפקיר את פדיון השבויים בידיים האלה.