עמלקים פשטו על אזור כלשהו, היכו, שרפו, חטפו ולקחו לשבי "מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל". זה קרה בקיבוצים לפני שלושה שבועות וזה קרה לפני שנים רבות בזמנו של דוד.
העמלקים "פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג (=לכדו את העיר) וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ" (שמואל א' פרק ל', פסוק א'). דוד ואנשיו באו לעיר "וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ" (שמואל א', פרק ל', פסוק ג'). דוד והעם בכו מאוד. העם רצה לסקול את דוד על שעזב את העיר צקלג בלי אנשי חיל להגן עליה ואירע מחדל נורא.
מה עשה דוד?
1. "וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּ-ה' אֱלֹקָיו" (שמואל א', ל', ו') - אמר דברי אמונה וחיזוק לעצמו כדי לאזור כוחות לפעול כראוי. כפי שאמר במזמור שכתב: "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'" (תהילים כ"ז, י"ד). לדוד היה א"ב - אמונה וביטחון באל שכמו שעזר לו והצילו במקרים שונים בעבר - כך יהיה גם הפעם.
2. אמר לאביתר הכהן "הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד" (שמואל א', ל', ז') ושאל: האם לרדוף אחרי הגדוד של העמלקים? האם יצליח להשיגו? התשובה שקיבל הייתה: "הַשֵּׂג תַּשִּׂיג (את הגדוד העמלקי) וְהַצֵּל תַּצִּיל (את האנשים)" (שמואל א', ל', ח').
3. דוד יצא לתפוס את העמלקים הללו עם 600 אנשים. 200 מהם התעכבו, ודוד המשיך עם 400 מאנשיו.
אכזריות העמלקים
אנשי דוד מצאו בשדה איש מצרי שהיה תשוש ומיובש. הם נתנו לו לחם ומים ועוד מאכלים. דוד תחקר אותו "לְמִי אַתָּה (שייך) וְאֵי מִזֶּה אָתָּה (מהיכן אתה)"? (שמואל א', ל', י"ג) האיש השיב שהוא נער מצרי, עבד של העמלקים והם השאירו אותו כי היה חולה. לנו ברור ש"לא משאירים פצועים (או חולים) בשטח", אך באכזריותם של העמלקים הם השאירוהו לבד בשדה בלי אוכל ומים.
דוד שאל את הנער המצרי אם ייקח אותו אל הגדוד. המצרי אמר שיעשה זאת, אך ביקש שדוד יישבע לו שלא יהרוג אותו (כי הוא השתתף עם הפלישתים בפשיטה על צקלג) ולא יסגירוֹ לידי העמלקים (הוא חשב על תרחיש של "חילופי שבויים").
הנער המצרי לקח את דוד ואנשיו והם ראו את העמלקים חוגגים "בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ..." (שמואל א', ל', ט"ז) ואוכלים ושותים. דוד ואנשיו לחמו והרגו את העמלקים (הצליחו להינצל רק 400 עמלקים שברחו). הצילו את כל האנשים שנלקחו בשבי ואת כל השלל שנבזז.
עלינו להתחזק באמונה וביטחון באל ובכוחות שנתן לנו, וכמו בימי דוד הַשֵּׂג נשִּׂיג וְהַצֵּל נצִּיל את החטופים.