נראה כי מאז השואה לא חיו יהודי אירופה באווירת פחד כה קשה, עד שהם חשים שינוי משמעותי בעצם תנאי קיומם – מדווח ניו-יורק טיימס, כמובן על-רקע מלחמת חרבות ברזל. ברחבי היבשת צוירו מגיני דוד על בתי מגורים, איומי פצצות הושמעו בחנויות בבעלות יהודית והפגנות קראו לחיסולה של ישראל. "יש תחושה חסרת תקדים של חוסר אונים", אומר יואל רובינפלד מהליגה הבלגית נגד אנטישמיות.
"מדהים אותי שיש גל של אנטישמיות בעולם, לאחר ב-1,400 יהודים נטבחו רק לפני כמה ימים", אומר סמואל לייז'ו, נשיא איגוד הסטודנטים היהודים בצרפת, בו 15,000 חברים. רבים מיהודי אירופה חשים, כי מדובר באותם עיוורון או אדישות שאפשרו את רצח המיליונים בשואה – במקביל לתמונות של רצח יהודים וזקנים בישראל.
נשיא גרמניה, פרנק-ולטר שטיינמאייר, אמר החודש בעצרת ליד שער ברנדנבורג: "בלתי נסבל שיהודים שוב חיים כיום בפחד – ובמדינה שלנו, מכל המקומות". בשבוע הראשון של המלחמה תיעדה הממשלה 202 מקרים של אנטישמיות, זינוק של 240% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. "אנחנו מפחדים" מעל תמונה של ארבעה יהודים גרמנים, אחד מהם ניצול שואה בן 90 – זה היה שערו של השבועון דר-שפיגל השבוע.
מבריטניה ועד איטליה, המתח עולה בצורה חדה. בין 7 ל-27 באוקטובר נרשמו בבריטניה 805 פעולות אנטישמיות, השיעור הגבוה ביותר בשלושה שבועות מאז החל התיעוד ב-1984. משטרת לונדון אומרת כי יש עלייה ניכרת בפשעי שנאה ובמיוחד באנטישמיות מאז פרוץ המלחמה, ובתגובה היא פרסה אלפי שוטרים ברחובות. מפגינים במילאנו הניפו את תמונתה של אנה פרנק עוטה כפייה, בהשוואה ברורה בין ישראל לנאצים.
תופעות דומות התחוללו בעימותים קודמים בין ישראל לפלשתינים, אך ההיקף של האנטישמיות ובמקביל עומק הפחד של היהודים שונים הפעם. "צרפת חווה גל אנטישמיות שלא נראה כמותו מאז 1945", אומר הסופר והבמאי ברנרד-אנרי לוי. בצרפת, ביתה של הקהילה היהודית הגדולה באירופה, נרשמו 819 אירועים אנטישמיים ו-414 מעצרים מאז 7 באוקטובר. ברובע ה-14 של פריז צוירו מגיני דוד על 65 בניינים מגורים בתוך לילה אחד. "מעשים כאלו גורמים לפחד רב. הם מזכירים דברים נוראים מההיסטוריה שלנו", אומרת קארין פטי, הממונה על הרובע.
היו"ר היהודייה של האסיפה הלאומית, יעל בראון-פיבה, אומרת שקיבלה כל כך הרבה איומים אישיים מאז 7 באוקטובר, עד שאינה יכולה לעזוב את ביתה בלא ליווי משטרתי. "ודאי שאני מרגישה את הסכנה", היא אומרת, ומוסיפה שמוצאה היהודי הפך לאובססיה לאומית למרות שהיא עצמה אינה מזדהה עם הדת או העם. "פתאום אנשים רואים רק את זה".