ההיסטוריה הצבאית שופעת דוגמאות של מצביאים, שהכריעו את אויביהם בזכות יכולתם לשלב בהצלחה בקרב זרועות צבאיות שונות, והפעלות מגוונות, כשלחמו מול אויבים עדיפים. כך, לדוגמה, אחד מהגורמים להצלחת חניבעל, ובייחוד בקרב קאנאי¹ (הידוע בשם קנה) הייתה יכולתו לשלב בקרב פילים, פרשים וחי"ר. נפוליאון שילב בהצלחה, בקרבות יינה ואאורשטט,² חי"ר, פרשים וארטילריה. הפילדמרשל הבריטי הדוכס מוולינגטון הביס את נפוליאון בקרב ווטרלו בזכות הפעלה מאוזנת וחכמה של הפרשים, הארטילריה והחי"ר. שלושתם גילו כישרון רב בתכנון, בטקטיקה ובלוגיסטיקה. הלקח העיקרי של מלחמת העולם השנייה, ממהלכי ה"בליצקריג" של הגרמנים, בשלביה הראשונים, וממהלכי בעלות-הברית לאחר מכן, היה שבמלחמות הבאות יהיה הכרח לנהל קרבות משולבים: תכנון גמיש, פיקוד מערכתי, פיקוד טקטי גמיש ויוזם, חיל רגלים קשוח, שריון מקצועי, ארטילריה אינטנסיבית, הנדסה קרבית מתוחכמת, חיל אויר יעיל ומודיעין קרבי, המספק מידע מעודכן ומדויק על האויב. כל הגורמים האלה פעלו במבצע "אִבחת המגל" במאי 1940, שבו הכריעה גרמניה את צרפת ואת כוח המשלוח הבריטי בחזית הנהר מז. המבצע לא רק השיג את כל משימותיו, אלא היכה בהלם את הפיקוד העליון הצרפתי, כפי שהחמאס היכה בהלם את הפיקוד העליון הישראלי אחרי שמונים ושלוש שנים מבלי שהיה מסוגל מייד להתאושש. תוצאה זו היא המשמעות האמיתית של ה"בליצקריג". שילוב כזה מחייב רמת מצביאות גבוהה, המבוססת על השכלה צבאית רחבה ומעמיקה – כפי שהייתה לגנרלים הגרמניים, לפחות מאז פרידריך הגדול במאה ה-18, שאין לקצינים הבכירים של צה"ל – ועל כישרון יוצא-דופן, שהוא פועל יוצא של קידום קצינים ראויים בשרשרת הפיקוד, לפי כישוריהם וביצועיהם, וניסיון רב. נפוליאון היה כזה, וכמוהו גם הגנרל הגרמני הֵיינץ גוּדֶריאַן, אבי שיטת הבליצקריג. היטלר עצמו הופתע מהבליצקריג בפלישה לפולין ב-1939, ואחרי תשעה חודשים יישׂמהּ בהצלחה מְרַבּית בחזית המערבית. נפוליאון היה גאון, ולפיכך בעל מעמד ייחודי, ואי-אפשר להשתוות אליו אלא לקוות שגם אצלנו יתגלה גאון כזה. גודריאן, לעומת זאת, היה תוצר של מערכת צבאית יעילה, שראוי ללמוד ממנה והגיע הזמן, אחרי מחדל 7 באוקטובר, שנעשה זאת.³ למלחמת העצמאות הגענו ללא חשיבה צבאית מסודרת, ללא הכנה ראויה ועם מיליציה פוליטית ברמה צבאית ירודה, כפי שדיוַּח הקולונל היהודי-אמריקני דוד מרכּוס לבן-גוריון, עוד לפני הקמת המדינה. וזאת, על-אף ששלושים אלף מאנשי היישוב שֵרתו בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה – בין היתר, מתוך מגמה ללמוד ולהתנסות, תוך כדי לחימה, במסגרת צבאית מקצועית. הפלמ"ח, דיוַּח מרכוס, יכול היה להפעיל באופן מיטבי רק מחלקה בלוחמה זעירה. כוחות גדולים יותר הופעלו בלוחמה סדירה באופן לקוי.⁴ לפיכך, לא ניתן היה לצַפות שארגון ה"הגנה" והפלמ"ח, החטיבה המגויֶסת שלו, לפני הכרזת העצמאות, וצה"ל לאחר מכן, יהיו מסוגלים לנהל קרבות משולבים, יעילים ומעוטי-מחיר. לעומת זאת, ניתן היה לצפות שהעדר יכולת לבצע קרבות משולבים יהיה לקח ראוי לתיקון אחרי המלחמה, כאשר מדינת ישראל תקים צבא מקצועי. אבל מאותן הסיבות שצה"ל לא הפיק את לקחי המחדל המודיעיני אחרי מלחמת ששת הימים, הוא לא הפיק לקחים כלל אחרי מלחמת העצמאות, לרבות את הלקח שמדינת ישראל חייבת לבנות צבא מקצועי, להכשיר קצינים איכותיים, ולקדמם לפי כישוריהם ולפי ביצועיהם. הדוגמה הבולטת ביותר היא קידומו של הקצין יצחק רבין, שבשנים 1947–1948 הודח שלוש פעמים מתפקידיו המבצעיים, בשל ביצועים כושלים.⁵ לפני המלחמה תכנן בן-גוריון להקים צבא מקצועי בעזרת גנרלים אמריקנים, ובעזרת ישראלים ששֵרתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, דוגמת חיים לסקוב. אבל במהלך המלחמה ולאחריה היה בן-גוריון שותף לליקויים במלחמה – כפי שהסתבר בזמן ההפוגה הראשונה לוועדת גרינבוים⁶, שחקרה את הליקויים בניהול המלחמה, בעיקר בגזרת ירושלים – ולבניית מיתוסים לתעמולת בחירות ולתפיסת השלטון. כאחרים, גם בן-גוריון האמין בשקרים של עצמו. כיתר בני דורו, התייחס ברצינות למשימת-העל האידיאולוגית של הציונות הסוציאליסטית: לבנות חברה חדשה ולברוא אדם חדש בארץ-ישראל. "האדם החדש" היו הבנים של בן-גוריון ושל חבריו, שהבולטים שבהם אחרי הקמת המדינה היו יגאל אלון ומשה דיין. השניים, ובני דורם, נחשבו על-ידי הוריהם ועל-ידי עצמם לגאונים צבאיים. הוכחה לגאוניותם המדומה היא הניצחון על כל מדינות ערב ב-1948. כיוָן שהם גאונים, ומעשיהם כה הצליחו, אין טעם לפשפש במעשיהם, לחפש פגמים ולהפיק לקחים. מכאן, יחד עם היות בן-גוריון האב המייסד של מדינת ישראל, הוא גם האשם העיקרי במערכת הביטחון הלקויה.

הפקת לקחי מלחמת העצמאות והטמעתם בקרב מפקדי צה"ל הוטלה על יצחק רבין, למרות שהיה מפקד כושל, ובמלחמה הודח פעמיים⁷ מתפקידיו: במארס 1948, מפיקוד על חזית הדרך לירושלים, כשהתפקיד הוטל על פקודו, שאול יפה, מפקד הגדוד החמישי; ובמאי 1948 – מפיקוד על חטיבת "הראל", והתפקיד הועבר לפקודו, יוסף טבנקין, מפקד הגדוד הרביעי. ממחצית 1949 ועד סוף 1950 פיקד רבין על קורס מפקדי הגדודים, שבמחזורים של חודש עברו בו רוב המפקדים הבכירים שנשארו בצבא. חניכי הקורס עתידים היו להיות ראשי המטה הכללי, אלופי פיקוד, מפקדי חילות ומפקדי חטיבות. רוב אנשי הסגל של רבין היו אנשי פלמ"ח. במקום לאתר ליקויים ולהפיק לקחי אמת, עסקו המדריכים והחניכים בקורס באינדוקטרינציה של תפיסות הפלמ"ח, ובמורשת הקרב של "הבנים הגאונים". כך קיבע רבין את תרבות אי-הפקת הלקחים בצה"ל, שפרי הבאושים שלה התגלה לכול במלחמת לבנון השנייה ב-2006 ובטבח ביישובים בעוטף עזה השנה. ב-1953 קודם רבין לדרגת אלוף, וקיבל את הפיקוד על אגף ההדרכה במטה הכללי. ראש ענף פיתוח הדרכה היה מאיר פעיל, שפִברק ב-1948 את סיפור הטבח בדיר יאסין. עוזריו הראשיים של רבין היו: צבי זמיר, שנטש את פקודיו בקרב שיירת נבי דניאל, במארס 1948, ודוד אלעזר, שכישוריו הלקויים נחשפו בהיותו רמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים. הצוות הזה גיבש סופית את תרבות אי-הפקת הלקחים בצה"ל, שהובילה את מדינת ישראל אל עברי פי-פחת, ואשם במשבר שבו אנחנו מצויים לאחר 7 באוקטובר. התוצאה: בכל מלחמות ישראל, עד מבצע "עופרת יצוקה" ועד בכלל, לא הצליח צה"ל לנהל קרבות משולבים. הלקח של כל מלחמות ישראל הוא, שיש לפתֵח יכולת לניהול קרבות משולבים. במלחמת "חרבות ברזל" ברצועת עזה, בעת כתיבת שורות אלה, מתנהל אומנם מהלך משולב מול חוליות טרור שמתחמקות מעימותים קרביים.

לפי קארל מארכּס, הקרב במלחמה שקול לכסף המזומן בכלכלה, וכל הפעילות נעשית בשבילו. אל"ם בדימוס יוסי לנגוצקי פיקד במלחמת ששת הימים על הסיירת של חטיבת מחוז ירושלים, שהובילה את כיבוש דרום העיר ביום הראשון של המלחמה. במלחמת יום הכיפורים הוא פיקד באמ"ן על היחידה, שהייתה אחראית להפעלת האמצעים המיוחדים. כאיש מבצעים וכאיש אמ"ן, הוא מכיר היטב את נושא המודיעין הקרבי. ב-2008 העריך שאחד הכישלונות החמורים של צה"ל מאז הקמתו הוא אי-העברת מידע המצוי באמ"ן ליחידות הקרביות. לדבריו, אין לכישלון המובנֶה הזה הסבר הגיוני, והוא מבטא טמטום של המערכת.⁸ טמטום זה חזר על עצמו השנה בפרשת הכנות החמאס למהלך שביצע ב-7 באוקטובר. ראשי שרותי המודיעין של היישוב ושל המדינה, לרבות מפקדי אגף המודיעין של צה"ל, מונו לתפקידם בגלל נאמנותם לממונים עליהם, ולא לפי כישוריהם או לפי מקצועיותם (שלא היו לאיש מהם). זה הטעם שראשי אמ"ן התאמצו לרַצות את ראשי הממשלות, את שרי הביטחון ואת הרמטכ"לים, ולא את המפקדים הטקטיים. ראש אמ"ן הגיע למעמד של מעריך לאומי, והתעניין בעיקר בכוונות האויב, ולא ביכולתו ובמהלכיו האופרטיביים והטקטיים. ראשי אמ"ן לא חלקו על עמדות פטרוניהם; ולכן, לא התקיים בצמרת הביטחון דיאלוג מודיעיני שבלעדיו לא ניתן להגיע למודיעין של ממש. איסוף מודיעין קרבי הושאר לקציני המודיעין היחידתיים, והערכתו הושארה למפקדים המבצעיים. אבל לקציני המודיעין היחידתיים, לרבות קציני המודיעין האוגדתיים והפיקודיים, לא היו אמצעים להשיג מידע אמין, וכשהשיגו קטעי מידע, לא היו להם האמצעים והכישורים לבצע שילוב והצלבה. כך קרה שגדוד הצנחנים, שצנח בסביבות מֵצַר המיתלה, ב"מבצע קדש", הוטעה על-ידי אמ"ן, וצנח במקום נחות, גם מבחינה אסטרטגית וגם מבחינה טקטית. לחטיבת הצנחנים 202, שהצטרפה אל הגדוד במסע יבשתי, לא היה כל מידע על הגדוד המִצרי שארב לה במֵצר. משהבחינו בכוח המצרי, דיווחו על כך ומטוסי צה"ל הפציצו את המצר. באין מודיעין קרבי, פעלו מפקדי הצנחנים⁹ על סמך האמונה שההפצצה השמידה את המצרים, והמצר ריק. אחרי שבע-עשרה שנה, במלחמת יום הכיפורים, שוב כישלון במודיעין-שטח גרם לאחד האסונות הגדולים במלחמה: קרב "החווה הסינית". סא"ל בדימוס אלי דקל סיפר, שבמלחמת יום הכיפורים שֵרת כסֶגֶן ביחידה למודיעין-שטח באמ"ן (ענף 1), ולימים היה ראש הענף: "נודע לנו על הכנות לחציית תעלת סואץ במסגרת מבצע 'אבּירי לב'. הגיעו אלינו צילומי אויר מעודכנים של אזור הצליחה. סא"ל בני טיים החליט לפענח ביסודיות את אזור הצליחה, לרבות את כל השטח הידוע כ'חווה הסינית'. אני הייתי שוליה שלו במשימה זו. סימַנּוּ כל עמדה וכל טנק, עד עמדת החייל הבודד. התקשרנו לקצין השטח של המודיעין בפיקוד הדרום, ואמרנו לו: 'אנחנו שולחים אליך את הפסיפס הזה במטוס פּייפּר מיוחד משדה-דב. העבר אותו במהירות לכוחות שהולכים לצלוח, כדי שיֵדעו היכן האויב'. אחרי המלחמה החליף אל"ם עוזי יאירי את אל"ם (לימים תא"ל) אהרון לברן, כעוזר ראש אמ"ן-מחקר למבצעים, והוא פיקד ישירות על הענף שלנו. ^{10 יאירי פיקד, כידוע, על קרב 'החווה הסינית' של הצנחנים ואף יצא ממנו פוסט-טראומטי. שאלנו אותו איך עזר לו הפסיפס שהכַנּו, כשהוא נשלח עם גדוד 890 לחווה הסינית. 'איזה פסיפס?', שאל יאירי. 'הכנו עבורך פסיפס עד עמדת החייל המצרי הבודד', השבנו. 'מעולם לא שמעתי ולא ראיתי פסיפס כזה. אם הוא היה בידי, היה טוב!'. טִלפַּנּו לקצין השטח של מודיעין פיקוד הדרום, ושאלנו האם מסר את הפסיפס. ענה שלא, ושהחומר עדיין תקוע במשרדו. הוא הוסיף, שבהלם המערכה לא היה מסוגל לדחוף חומר. 'אם היה מגיע לטסה היה נתקע בין הערמות', אמר. לדבריו, לא היה לו מגע עם קציני המודיעין של האוגדות, החטיבות והגדודים".11} במלחמת לבנון הראשונה, ב-1982, שוב לא הגיע מידע חיוני על האויב ללוחמים. על אוגדה 162 בפיקודו של תא"ל מנחם עינן הוטל להגיע לכביש ביירות–דמשק תוך 12–24 שעות. היא השלימה את יעדה רק אחרי שלושה שבועות. אחד הטעמים לכך היה קרב עין זחלתא על הרי השוף, שבו לחמה האוגדה מול כוחות סוריים, במשך יומיים וחצי. לפני המלחמה לא היו במקום כוחות צבא סוריים. לאחר שצה"ל פלש ללבנון, ואוגדת עינן התקדמה ליעדה, שלחו הסורים ממזרח לבנון כוחות שריון וקומנדו לעין זחלתא, לבלום את התקדמות האוגדה. מטוסים ללא-טייס של צה"ל אִבחנו את תנועת הכוחות הסוריים, וצילמו אותה, אך המידע לא הגיע לגדודים הקדמיים של האוגדה. הם נבלמו בהפתעה במעבר הכרחי של גשר על ואדי מצפון לעין זחלתא, נגרמו להם אבדות, והאוגדה הסתבכה כאמור בקרב של יומיים וחצי. התוצאה: לא רק שאוגדה משוריינת של צה"ל לא ביצעה את משימתה במלחמה יזומה של צה"ל, אלא משימה זו הייתה המשימה המרכזית של צה"ל באותה המלחמה. המלחמה פרצה ביום ראשון, 6 ביוני, 1982. הפסקת-האש נכנסה לתוקפה ביום שישי, 11 ביוני. אז נמצאה אוגדת עינן 20 ק"מ מהיעד שנקבע לה. מכיוָן שהפסקת-האש לא נשמרה, התקדמה האוגדה ליעדהּ, ורק לאחר קרבות קשים בבחמדון הגיעה ליעדה, באיחור של שלושה שבועות, כאמור.¹² רס"ן ג' הוביל/פיקד על רביעיית מטוסי F-15-I (מכונים בצה"ל "רעם") במלחמת לבנון השנייה ב-2006. טייסת זו הייתה מן הפעילוֹת ביותר במלחמה, ועליה ביסס הרמטכ"ל דן חלוץ את תוכניתו להשיג הכרעה אווירית במלחמה. העיד רס"ן ג': "את המשימות שלנו במרכז חיזבאללה בביירות ובהשמדת הטילים ארוכי-הטווח ביצענו כמתוכנן. אבל הכישלון במלחמה נבע מכך שצה"ל לא הצליח לנטרל את הטילים קצרי-הטווח עד סוף המלחמה. הטילים האלה הופעלו מן המאחזים ומהמחילות שבטבע לא הרחק מגבול ישראל. עד השבוע השלישי למלחמה לא ידעתי, ולא ידעו מובילי הרביעיות המקבילים לי בחיל האויר, על קיומם של המאחזים, למרות שאמ"ן עקב אחרי בנייתם במשך שנים. וכשנודע לנו באיחור רב דבר קיומם, לא מסרו לנו פרטים מדויקים ולא סיפרו לנו מה עומקם. לא הייתה לנו בעיה להשמיד את המאחזים אם היו מוסרים לנו את מיקומם המדויק. אם היינו מחסלים אפילו שבעים אחוזים מהם, חיזבאללה היה מוכרע. בסוף המלחמה שלחו אותנו להטיל עליהם את כל החימוש, וזה לא עזר, כי לא מסרו לנו את המיקום המדויק ואת העומק שלהם".¹³

ראש אמ"ן במלחמת לבנון השנייה היה איש חיל האויר עמוס ידלין, וככזה הוא אחד האשמים בכישלון צה"ל באותה מלחמה. הוא לא הוחלף, ואחרי שנה כראש אמ"ן, ראה בחיוב את השתלטות החמאס על עזה.¹⁴ באותה שנה הוא אמר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ש"ההרתעה הישראלית שוקמה מאז מלחמת לבנון השנייה וזה משפיע על כלל המערכת האזורית, כולל אירן וסוריה".¹⁵ לאחר שפרש מצה"ל הוא החל לכהן כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי הקשור לאוניברסיטת תל אביב. בחודשיים שחלפו מאז טָבַח החמאס בתושבי עוטף עזה ולקח בני ערובה, עמוס ידלין – בן קיבוץ חצרים ובנו של עסקן מפא"י אהרון ידלין – משמש פרשן ראשי בכל ערוצי התקשורת בישראל. אין דוגמה טובה יותר להדגים את אופיה הנמוך והמסוכן של תרבות הביטחון שלנו. ____________________ בשבוע הבא: בצה"ל לא הפיקו לקחים מליקויים לוגיסטיים; במלחמת העצמאות לא היה מצור על ירושלים, כפי שכתבו ההיסטוריונים ורוב הישראלים מאמינים, אלא הייתה בעיה לוגיסטית; במלחמת יום הכיפורים, בעיות לוגיסטית כמעט מנעו את צליחת תעלת סואץ; במלחמת לבנון הראשונה, בעיות לוגיסטיות מנעו את ביצוע המשימה האסטרטגית; בגלל אי-הפקת לקחים לוגיסטיים הצליח ארגון החמאס לבצע את תוכניתו ב-7 באוקטובר.

1. מול צבא רומא ב-216 לפני הספירה. חניבעל השמיד בקרב 50–70 אלף רומאים ובהם 80 סנאטורים. היסטוריונים ואנשי צבא רואים בזה קרב מושלם ורבים ניסו לחקותו. "תוכנית שליפן" לכיתור הארמיות הצרפתיות במלחמת העולם הראשונה תוכננה לפי מודל קאנאי. למרות שגנרל פלדמרשל אלפרד פון שליפן היה איש צבא מהולל והשפיע רבות על מלחמת העולם הראשונה לפחות הרי תוכניתו הייתה א-סימטרית, בעוד שבספרו הוא מדגיש את הסימטריוּת של קרב קאנאי כמאפיין מרכזי. מכאן שלו עצמו הנושא לא היה ברור לחלוטין. 2. שני קרבות מקבילים מול צבא פרוסיה ב-1806. צבא פרוסיה נחשב אז לצבא הטוב ביותר בעולם. איכות חייליו ומפקדיו עלתה בהרבה על איכותו של הצבא הצרפתי. נפוליאון לא רק שאיזן את הפער אלא היכה את הפרוסים שוֹק על ירך, ופרוסיה נכנעה. 3. רב-אלוף חיים לסקוב ואלוף אברהם (אברשה) טמיר העידו באזני המחבר, כי צה"ל התאמץ ללמוד ולחקות את הצבא הגרמני, בעיקר בתחום בניין גייסות השריון ואוגדות היבשה, אך ללא הצלחה. 4. דוגמה לכך היא מערכת הקסטל ממערב לירושלים בתחילת אפריל 1948, שבה ניצחו הערבים. אך במורשת הישראלית היא זכורה כסיפור של הצלחה. 5. ראו ספרי "דרך רבין ומורשתו", הוצאת שרידות, 2010, שהתפרסם בהמשכים כאן, ב"מחלקה ראשונה". 6. יצחק גרינבוים, שר הפנים. 7. בפעם הראשונה הוא הודח מפיקוד על הגדוד השני של הפלמ"ח, חודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה, אחרי שנכשל בפעולת פג'ה. ראו להלן. 8. עדות של יוסי לנגוצקי, 4 ביולי 2008. 9. אריאל שרון – לימים אלוף, שר ביטחון וראש-ממשלה; רפאל איתן – לימים רמטכ"ל וסגן ראש-ממשלה; מרדכי ('מוטה') גור – לימים רמטכ"ל, סגן שר הביטחון ושר הבריאות; יצחק ('חקה') חופי – לימים אלוף וראש המוסד; אהרון דווידי – לימים תא"ל. 10. ראוי לחקור את השאלה מדוע מונה יאירי לתפקיד בכיר באמ"ן והאם היו לו הכשרה וכישורים לכך. 11. עדות של סא"ל (מיל') אלי דקל לאביתר בן-צדף, למיכאל ברונשטיין ולאורי מילשטיין, 10 בפברואר 2008. 12. ראיונות עם אלוף מנחם עינן, עם אלוף דורון רובין, עם תא"ל ניר גלילי, עם אל"ם עמי אבן, עם סא"ל משה סלע, עם סא"ל סנדר בן-ארי, עם סא"ל שמעון בן-מימון ועם רס"ן עופר חקלאי. 1314. אטילה שומפלבי, ידלין ב-2007: אשמח אם החמאס ישלוט בעזה, באתר Y-NET, 20 בדצמבר 2010. 15. אריק בנגד, "שיקמנו ההרתעה מול סוריה", באתר מעריב, 16 בספטמבר 2007.