בערוץ אלג'זירה, המשדר מקטר, נערך (10 דצמבר) דיון מרתק בשאלה כיצד תיראה עזה ביום שלאחר המלחמה. ברקע לדיון מן הסתם, מספרי האבידות שנגרמו לצה"ל מאז תחילת הלחימה. השורות הבאות נכתבות מתוך היכרות עמוקה עם העובדה שהערוץ הוא שופר של הפלשתינים בכלל וחמאס בפרט מזה שנים רבות. ועדיין, ראוי שהקוראים בארץ יידעו כיצד המלחמה נראית מדוחא, ובעיקר מהאולפנים שמהם משודרת תמונת המלחמה לרחבי העולם הערבי.
שורה של פרשנים ערבים ניסו להעריך את מטרות ישראל בלחימה. התובנה המשותפת לכולם הייתה שצה"ל נלחם קודם כל עבור שרידותו הפוליטית של ראש הממשלה הישראלי. האווירה באולפן נינוחה וההערכה הרווחת היא שיש לסיים את המלחמה בתנאים שנוחים לחמאס. אני לא יודע מה הפרשנים של אלג'זירה הונחו לומר (על-ידי שלטונות קטר) או מהם הדיווחים שמגיעים אליהם מהזרוע הצבאית של חמאס. אני כן יודע שהתמונה המשודרת באלג'זירה אינה זו המועברת לצופים הישראלים בערוצי הטלוויזיה בארץ.
כך או אחרת, האווירה באולפן אינה מעידה על מצוקה אצל חמאס או אצל פרשנים מטעמה, ואם היא קיימת, היא לא מול המצלמות. גם הנתון שאלג'זירה עצמה מפרסמת ביממה האחרונה, לפיו, ישראל הרסה עד כה 305,000 מבנים ברצועה, אינו מערער את שלוות הנפש של הפרשנים הערבים. ספק אם את שלוות הנפש של חמאס. איך אמר מוסא אבו מרזוק: תושבי הרצועה הם לא באחריות חמאס,אלא האחריות לדאוג להם היא של הקהילה הבינלאומית. אם זו תמונת המצב, אפשר שההצהרות של ההנהגה הישראלית כי "זה נגמר" הן יותר בבחינת כתקוות מציאות בשטח.
מה שלא רואים באלג'זירה (ורואים בתחנות אחרות) הוא את המחאה המצטברת אצל עקורי הרצועה נגד שלטון חמאס. גם לא את זרם הפליטים שכבר מתדפק על גבול מצרים ומבקש מקלט לנוכח המלחמה הנמשכת. מה שלא משרת את מטרות המלחמה של חמאס, לא משודר.
לצד הדיון הזה, מתקיים שיח ערני בשאלת היום שאחרי המלחמה. מבלי לדעת, כמובן, מתי הלחימה תסתיים, הגישה המובילה היא שיש לפעול למצב סיום בו חמאס היא חלק מהמשוואה המדינית. בהקשר זה, כדאי גם לציין התבטאויות של בכירים ברשות הפלשתינית כי חמאס היא חלק מהמערכת הפוליטית של החברה הפלשתינית ושיתוף פעולה עתידי איתה בניהול הרצועה הוא חלופה בעלת היתכנות.
סיכום ביניים תקשורתי: רב הנסתר על הגלוי. קשה לדעת למי להאמין. לאלג'זירה תומכת חמאס או לערוצים הישראלים המגויסים לטובת תמונת הניצחון. העובדה שאין עיתונאים ישראלים ברצועה המכסים את המלחמה בשוטף (להוציא כתבות תדמית של אחדים מהם) מקשה, מטבע הדברים, על היכולת לדווח לצופים בבית מה קורה בשטח. הנוכחות של כתבים פלשתינים מטעם אלג'זירה (וחמאס) מאפשרת קבלת מידע רב, אם כי לא תמיד אמין.
הדברים שרואים מדוחא (וממנה לכלל העולם הערבי) או מירושלים הם חלק מתמונת הניצחון של המלחמה. להיבט התקשורתי והתודעתי ישנה השפעה על דעת הקהל - בישראל, בעולם הערבי ובמערב - מי ניצח. הניצחון התקשורתי, אגב, הוא אחד משלושה ניצחונות הכרחיים עבור ישראל, וכולם קשורים זה בזה. הניצחון הצבאי פירושו פירוז הרצועה כולה מנשק והסרת האיום הצבאי על ישראל כולה. הניצחון האזרחי יהיה שיבה בטוחה של תושבי עוטף ישראל לבתיהם לאחר שאלו ישוקמו.