אתוס ההתיישבות בארץ ישראל ליווה את הציונות מאז ימי העלייה הראשונה ב-1882 והתחזק והלך לקראת קום המדינה ובמיוחד לאחר מכן. מאות יישובים ועשרות ערים חדשות הוקמו ברחבי הארץ, זאת תוך דגש מיוחד על יישוב הפריפריה.
מאז מלחמת ששת הימים, ב-1967, הושם יותר ויותר דגש על יישוב יהודה ושומרון ואכן מדובר במפעל שהצליח ליישב יותר מחצי מיליון יהודים ואם נכלול גם את שכונות מזרח ירושלים, הוא יחצה את ה-700 אלף, קרוב ל-10 אחוזים מכלל האוכלוסייה היהודית במדינה.
באופן יחסי התמתן יישוב הגליל והנגב. הערים האחרונות שהוקמו היו ערד ב-1962 ושנה לאחר מכן כרמיאל. כמו-כן הוקמו מקבצי יישובים חדשים דוגמת גוש שגב בגליל וחבל הבשור בנגב, אולם לא הוקמו במהלך 60 השנה האחרונות כלל ערים חדשות.
דווקא אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה לאחר מכן, בעקבותיהם פונו מהנגב המערבי ומהגליל כ-130 תושבים, מספקים חלון הזדמנות ראשון מסוגו, לאחר שישה עשורים, לחידוש מפעל ההתיישבות בנגב ובגליל. איתות ראשון לכך היה דווקא מהתנועה הקיבוצית שהכריזה לאחרונה על תחיית מחלקת ההתיישבות שלה, גוף שבפועל לא היה קיים זה שנים רבות. הטראומה הקולקטיבית, מסתבר, התניעה ב"הפוך על הפוך" רוח ונופך מחודש לביטוי השחוק "התיישבות".
וכדי שמפעל זה אכן יצליח, כולל חיזוק והרחבת יישובים וערים קיימות דוגמת שדרות, נתיבות, אופקים, מעלות, קריית שמונה וכו', ובד בבד שיקום והרחבת יישובים ותיקים, יהיה צורך לתכנן ולקדם יישובים וערים חדשות, כאלה שגם יחזקו את הביטחון באזורים אלה, גם יעבו את מערך האוכלוסייה, הן בכמות והן באיכות ויהיו יעד לציונות המתחדשת של העשורים הקרובים.
לשם כך גם חיברתי לאחרונה 8 קבוצות בנייה ותיקות ומובילות עם המסר של הטיית שכם יחדיו למען היעד של בנייה מחודשת של כלל מדינת ישראל, זאת תוך דגש מיוחד על פיתוח ההתיישבות באזורי הספר, קל וחומר אלה שנפגעו קשות כתוצאה מאירועי ה-7 באוקטובר.
לטעמי, לצד ההתיישבות ביהודה ושומרון תביא התיישבות זו גם לקונצנזוס מקיר לקיר במדינת ישראל לגבי יעדי העתיד, בדיוק כפי שבשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת הייתה ההתיישבות חוצה מפלגות ודעות ופוליטיות, כך גם תביא ההתיישבות החדשה לגשר יצוק מבטון בין הישראלים.
התיישבות זו גם תכיל את האתגרים הדמוגרפים העומדים לפתחנו, זאת משום שמבלי משים אנו חוצים כבר בימים אלה את רף ה-10 מיליון, ובמהלך העשורים הבאים יתווספו מידי עשור כשני מיליון ישראלים חדשים, מה שיצריך כמובן ביזור מושכל של האוכלוסייה.
עצתי לממשלות ישראל הבאות לחרוט על דגלן את ערך ההתיישבות כערך ראשון במעלה, בדיוק כפי שעשו בשעתו ממשלות ישראל הראשונות עם מסרים דוגמת, מן העיר אל הכפר" שבהם נקרא מיטב הנוער להטות שכם ולהתיישב באזורי הספר המתפתחים והולכים. כי ללא דגל ההתיישבות, אין לנו תקומה. תרתי משמע.