התבונה הלכה לאיבוד, כמו אחותה החכמה, בת דודה החדות והורתה גברת המוסר הטבעי, הבסיסי.
אני אוטם אוזניי משמוע את הקריאות הקצובות להפסקת המלחמה, אני עוצם עיניי מראות את חלק מהאחראים למציאות המדממת בה אנו נמצאים, משיאים עצות באולפנים. אני סוכר פי אל מול רעיונות ההבל ומחשבות האיוולת של מי שהיינו אמורים לסמוך עליהם, מקהלת הצבא המובס, מקהלת המדינה הנכנעת, מקהלת מניפי הדגל הלבן.
בשרי נעשה חידודין חידודין אל מול השיטפון המאיים להכניע אומה שלמה כאשר חלק ממעצבי הדעה, מפרשניו ומכתביו מכריז מעל כל במה כי, תמה המלחמה בכישלון מדינת ישראל, כי החמאס ניצח, כי ישראל הוכרעה. אחרי שלושה חודשים בלבד בהם אחזנו ברוח הטובה בשארית כוחותינו, עושים כל שלאל ידינו להותיר את מגרסות השנאה, משאבות האיבה, מכונות הארס מחוץ לשיח, נאבקנו ברוח הרעה.
כשהרוח הרעה הרימה ראש וניסתה לחדור מבעד לדלת נעלנו אותה, כשניסתה הרוח הרעה להיכנס דרך החלון הגפנו התריסים, כשניסתה להשתחל מהגג אטמנו אותו, אבל הרוח הרעה, הנוראה, הרוח שהבאתנו עד הלום שבה, וגם ניצבה.
בשבועות האחרונים יש מי מבעלי הדרגות מהעבר ומי מבעלי התארים מהשירות הציבורי ששבו לסורם. הם כבר אינם מסתפקים רק בקריאות למרי אזרחי, למלחמת אחים, לסרבנות, לפגיעה בכלכלה, באיום בנטישת המולדת, בדיקטטורה מחשבתית באקדמיה, בהפרה בוטה של שבועת הרופא, בהשתקה בלתי פוסקת, באכיפה בררנית, בהתנקשות בדמוקרטיה והבאשת ריח מדינת ישראל בעולם כמדינת אפרטהייד, דיקטטורה.
בימי מלחמה מאתגרת ומורכבת זו, חבורה מופקרת וחסרת אחריות תובעת מאומה שלמה לכרוע על ברכיה, להרכין ראשה, להניף את דגל הכניעה אל מול עיניו המשתאות של העולם. הם קוראים מעל כל מסך, מעל כל במה, מעל כל עיתון בשלל שפות, להפסקת המלחמה. הם מצהירים בפנים כמעט עולזות כי צבא ההגנה של מדינת ישראל כשל במלחמה, מדינת ישראל הובסה, תמונת הניצחון היחידה תהייה סילוקו של בנימין נתניהו מראשות הממשלה.
בעוד אריות האומה, גיבורי ישראל נלחמים בעוז רוח, בעוצמה ובאמונה בצדקת דרכם, באולפנים, בעיתונים, בפרשנויות יש מי שמתעקשים בקנאות להחליש את רוח הגיבורים, לפזר עליהם טללי דכדוך, טללי כישלון, טללי תבוסה. מעולם לא היה בחברה הישראלית דיסוננס עמוק יותר בין הלוחמים ומרבית העם היהודי לבין קומץ השולט במוקדי הכח.
רשתות הטלוויזיה בערבית בכל העולם, מתרגמות את דברי החרפה והאסון שמלהגים בטלוויזיה הישראלית, מתרגמות את מספידי המדינה והצבא לשפה הערבית והפרסית. מנהיגי ארגוני טרור נאחזים בטירוף שאחז בחלק מהמופקרים וחסרי האחריות.
כל הרפש והשנאה הזו נשמעים בעת שמיטב חיילנו מוסרים נפשם בגבולות מדינת ישראל, בעיצומה של מלחמת הקוממיות של עם הנצח. בדעת או בלי דעת הופכת קבוצה שולית האוחזת במוקדי הכוח וההשפעה של החברה הישראלית, לחבורת משתפי פעולה עם המרים שבאויבנו ולסייענים של שונאי ישראל.