צר לי, שמנהיגי הדת האסלמית לא גינו את מעשי הטבח האכזרי ב-1,300 יהודים ביום שבת י"ב בתשרי תשפ"ד - 7 באוקטובר 2023, שבוצעו על-ידי ארגון מוסלמי. אני מביע את זעמי לנוכח גילויי הזדהות של מנהיגי הדת האסלמית עם מחוללי הטבח ההמוני ביהודים, ביזת רכוש בישובים יהודים ואונס נשים יהודיות באותו יום אומלל - י"ב בתשרי תשפ"ד. יתרה מזאת, גילויי ההזדהות של מנהיגות החברה האסלמית עם טבח של 1,300 יהודים ביום י"ב בתשרי מעלה למעשה את המנהיגות של החברה האסלמית על שרטון של אי-מוסריות. צר לי, שכיום מנהיגות דתית בשני הצדדים עולה על שרטון של אי-מוסריות. לצערי, אני נתקל בהתבטאויות של אנשי רוח ואנשי מנהיגות מדינית יהודיים, הנותנים ביטוי של דה-מוניות מוחלטת לדת האסלם. צר לי לשמוע את ביטויי ההכללה כנגד האסלם. הרמב"ם, ענק רוח, שהלך מאתנו בשנת 1204 לספירה השאיר לנו אוצר ספרותי, מדעי והלכתי, ובכתביו מציין את ההשפעה החיובית של האסלם על דרך עבודתו. אסור שאנחנו נעלה על שרטון המחדיר לחברה הישראלית גישה של דה-מוניות מוחלטת ביחסנו לאסלם ודה-מוניות מוחלטת ביחסנו לחברה הפלשתינית בישראל ובתפוצותיה, הנאבקת למימוש מאווייה הלאומיים הצודקים. אין הצדקה לדה-מוניות, שאנחנו עושים לציוויליזציה המוסלמית, שבמשך מאות בשנים הייתה הציוויליזציה המפותחת בעולם. היא זו שהובילה את הקִדמה המדעית, ממנה יצאו פריצות דרך במתמטיקה, בפילוסופיה ובאומנות, מתוכה יצאו גדולי האסטרונומים, המשוררים והוגי הדעות. כשאירופה הנוצרית הייתה שקועה עמוק בתרדמת החשכה המחרידה של תקופת ימי הביניים, הַקִּדְמָה בעולם המוסלמי הבליטה ביתר שאת את הפיגור במרחב הנוצרי האירופי. רק בשלהי המאה ה-14 אירופה החלה להתעורר בפתיחת צוהר ראשון לרנסנס. כשאירופה הנוצרית התחילה להתעורר, התחילו להיווצר בקיעים והציוויליזציה המוסלמית התחילה לאבד מיוקרתה. הציוויליזציה המוסלמית עוררה השראה גם עבור דתות אחרות. הרמב"ם, לדוגמה, היה מי שחולל את פריצת הדרך בפילוסופיה היהודית בהשראה מוסלמית, כשהוא מעיד בעצמו על השפעה רבה שהייתה עליו מצד הוגי דעות מוסלימיים, כמו: אבו- סינא ואבו-נצר-אלפאראבי. גם פריצות דרך בעולם הנוצרי, כמו למשל הגותו של תומאס אקויניס, ספגו השראה רבה מהוגי דעות מוסלמים רבים. הרנסנס בעולם הנוצרי למעשה תרם להתחלת היווצרותם של פערי תרבות, אשר הפכו גם למוקדי כוח, כשחלק ממדינות אירופה במיוחד באמצעות מושבותיהן השתלטו על המרחב המוסלמי. נוסף על הדה-מוניות של האסלם אין הצדקה, שהחברה הישראלית תאמץ גם גישה המטפחת דה-מוניות כלפי העם הפלשתיני, שחי בין הירדן לים ועוד מיליונים מבניו הפזורים בארצות רבות ברחבי העולם, כל זאת תוצאה של בריחה-גרוש מבתיהם בארץ ישראל. ב-1948 ברחו-גורשו ממדינת ישראל כ-700,000 פלשתינים, בניגוד לכל הָאֲמָנוֹת, המאפשרות לאוכלוסייה האזרחית אחרי כל מלחמה לחזור לביתה, ממנו נסה בבהלה או גורשה, נתקלו הפליטים הערבים בנחרצות מדינית תקיפה של כל ממשלות ישראל, האוסרת עליהם לשוב לבתיהם. צאצאי החברה הפלשתינית שמקורה בישראל מונים כיום מעל 5 מיליון אנשים. זו חברה שמתחזקת זיכרונות של בית, שדה, כרם, מטע ממנו נסו-גורשו. המאבק הפוליטי הפלשתיני מאבד את מוסריותו ואנושיותו כשרוצחים ביום שבת י"ב בתשרי תשפ"ד 1,300 יהודים וחוטפים קשישים וילדים יהודיים מבתיהם. אני מסכים עם ד"ר מיכה גודמן הכותב בספרו "מלכוד 67" בהוצאת "דביר" עמוד 76 - "לכל פליט יש זכות לשוב אל הבית שממנו גורש... מכיוון שזכות השיבה היא חלק מהזהות הפלשתינית, אי-אפשר לוותר על הזכות הזאת מבלי לשנות מהותית את הזהות הלאומית הפלשתינית". אך אני מוקיע את המאבק הזה, העולה על שרטון של רציחת 1,300 יהודים והפגזת בתיהם של יישובים יהודיים. יתרה מזאת אני סולד משירי ההלל לגיבורי עזה שרצחו, בזזו רכוש, חטפו בני אדם ואנסו נשים. במקום ליצור דיאלוג להכשיר לבבות למציאת פתרון מדיני בדרכי שלום, בו לא נפתור עוול פלשתיני ביצירת עוול לפליט שואת מלחמת עולם שנייה, החי כיום על מה שהיה פעם כפר או עיר פלשתינית, אנחנו מתמכרים לדה-מוניות מוחלטת של העם הפלשתיני, והציבור הערבי מתמכר לדה-מוניות מוחלטת של העם היהודי וזכותו להקים את ביתו הלאומי בארץ מורשתו. במקום לחתור לפתרון, מצער שהרוב בחברה הפלשתינית מתמכר לדה מוניות של החברה היהודית ובזכותה להקים את ביתה הלאומי בארץ ישראל, ואנחנו מתמכרים לדה מוניות של העם הפלשתיני ודה-מוניות של דת האסלם, המקובלת על חלק הארי מבני העם הפלשתיני. למרבה הצער, אנחנו מתמכרים ליצירת עובדות מדיניות ברחבי יהודה ושומרון, שכל מטרתן למנוע את מציאת הפתרון. אני מייחל למנהיגות אמיצה בשני העמים, שתגיע לפתרון של הקמת שתי מדינות לשני העמים החיים בין הירדן לים.