עצור וזכור- לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ויום השורד. Rate This

גילוי דעת של פורום ניצולי השואה ודור ההמשך שפורסם באוגוסט -2003 כמודעה בעיתון הארץ אקטואלי היום¹

החברה בישראל שוקעת בביצה טובענית של אלימות וזלזול בחיי אדם. תופעות אנטי הומניות אלה מתפשטות כנמק הפוגע ביסוד קיומה של החברה הישראלית כחברה דמוקרטית המבוססת על מגילת העצמאות. במצב זה, חובה עלינו ניצולי השואה, שנצרבנו בידי בני עוולה, להשמיע את קולנו לנוכח שיבוש מסוכן זה של מערכת נורמות נאורה בקרב החברה הישראלית, הנמצאת במצוקה ובמאבק קשה. גם במציאות של מלחמה יש כללים שהמתעלם מהם חשוף להאשמות. פגיעה באוכלוסייה אזרחית היא הפרת הכללים האלה. בסכסוך הדמים הנוכחי מרבית הנפגעים, משני הצדדים, הם אזרחים. שום הצטדקות לא יכולה להסתיר עובדה זו שנגדה אנו מתקוממים. הטרור הפלשתיני הוא פשע שיש לעקרו. אך גם אנחנו, חרף המציאות הקשה שבה אנו נמצאים, איננו יכולים לטהר את מצפוננו לנוכח הרג חפים מפשע, הרס המוני של בתי אזרחים, עקירת עצי זית ו"גילוח" פרדסים, שיבוש מרחיק לכת של חיי יום-יום, או התעללות לשמה או שלא לשמה במחסומים, שאינם אלא עונש קולקטיבי הסותר עקרונות ההומניזם הבסיסיים. שליטה על עם אחר בניגוד לרצונו, סותרת את לקחי השואה מבחינה מוסרית, אנושית ופוליטית. המשכה עלול לערער לחלוטין את הבסיס עליו הוקמה מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. מתוך ניסיון חיים אכזרי שהיה מנת חלקנו, אנו משוכנעים שעלינו להשתחרר מן הכיבוש שהפך לאבן רחיים על צווארנו והמשכו מהווה איום על קיומנו. עם זאת, איננו אדישים מול התופעה של הכחשת השואה וגילויי האנטישמיות בעולם הערבי, המזינה את הטרור ואת מעשי הזוועה של הפונדמנטליזם המוסלמי. אנו קוראים לדעת הקהל בעולם להילחם בתופעות אלה עד חורמה. ישראל קמה מעפר השואה כדי לעשות צדק לעם היהודי, כמקלט בטוח לשארית הפליטה, וככזאת הוכרה על-ידי משפחת העמים. רובנו נטלנו חלק בכל מלחמות ישראל, ואולם הכיבוש הממושך גורם לשחיקה מסוכנת במעמדה הבינלאומי של ישראל ומשפיע על הקהילות היהודיות בעולם. זיכרון השואה הוא מרכיב מרכזי בזהות הישראלית ובחרדות הקיום שלנו. קיומנו כמדינה יהודית דמוקרטית ונאורה - הוא כמיהתנו. זיכרון השואה יש בו לקחים לאומיים ואוניברסליים שאין להפריד ביניהם. ב"הצהרת ירושלים של ניצולים" (מינשר ניצוליי השואה) נאמר: "השואה שייכת למורשת האוניברסלית של כל בני תרבות. היא שקבעה אמות מידה לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות וסבלנות ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות. מן הכינוס ב"יד ושם" בירושלים יוצאת קריאתו של הלל הזקן: "מה שעליך שנוא לחבריך אל תעשה. ואידך זיל גמור. זהו המסר שלנו לאנושות. זאת המורשת לדורות הבאים." זהו המסר שלנו בראש וראשונה לעם ישראל. אנו קוראים לכל מי ששותף למסר הזה: אנא הפיצו אותו בין ניצולי השואה ובקרב בניהם ובני בניהם, כדי שיישמע קולנו המתריע. אנו מודעים לכך שבקרב ניצולי השואה יש דעות שונות. ברם, אנו משוכנעים כי בכל הקשור לערכים ההומניים, המאחד גדול מן המפריד.