אינני סבור שנחזור להתיישב ברצועת עזה, אני סבור שוודאי לא רצוי להעלות את הנושא הזה כעת, בגלל הרגישות הבינלאומית וחוסר ההבנה של העולם לערך ההתיישבות בקרב היהודים. כאשר בעולם שומעים התיישבות הם ישר מבינים נישול ואין הדבר כך. ההתיישבות היהודית ברצועת עזה לא נישלה איש ואם נחזור להתיישב שם איננו חייבים לנשל איש.
די כמובן ברגישות הבין לאומית על-מנת לדחות את הדיונים וההכרעות לגבי התיישבות בעזה, כמו גם כל דיון אחר על ה"יום שאחרי" כי כל דיון על היום שאחרי, מאחר שטרם הבשילו פירות המלחמה, יעצור את המלחמה כאשר אנו מובסים.
כאשר חוגי השמאל והמרכז מדברים על החזרת אבו מאזן לעזה, זה כמובן לא מפלג את העם, אך כאשר הימין רואה את ה"יום שאחרי" קצת אחרת, זה פתאום מפלג את העם?
בואו נזכור שאבו מאזן שלט פעם בעזה והחמאס זרק את השוטרים של אבו מאזן מהגגות, ולכן השבת אבו מאזן לעזה משחקת לידי החמאס, מגבירה את תוקפנותו, מגבירה את הבנתו שהוא יכול לנצח, מה שמרחיק מאתנו את החטופים וגובה מחיר דמים יקר.
הפתרון של ה"יום שאחרי" הוא ללא ספק פתרון מפלג, כל מי שעוסק בו - מכל כיוון, מלבה את הפילוג, ומי שרואה את הפילוג רק בפעולות הצד שכנגד הוא כזבן וצבוע.