"מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד", משפט שהיה למטבע עובר לסוחר בקרב כל אדם שני במדינת ישראל המלקקת את פצעי הכאב של טבח שבת שמחת תורה ונלחמת בעוז ובעוצמה באנשי התועבה שהפתיעו מדינה שלמה.
כל אדם שני מצטט משפט זה אך לא בטוח שמתכוון למילים הבהירות, הפשוטות, הברורות כל כך. מעשה שהיה כך היה - עד לשישה באוקטובר יד איש באחיו היה עניין כמעט מי.די, ודאי, מכונות ההרס העצמי והשנאה ההדדית פעלו ללא הפסק, הרחובות בערו, ביום פקודה התאחד העם בכאב אחד והזרים היו שוב לאחים, השונאים היו שוב לאוהבים, כולם הבינו שהאויב רוצח יהודים, לא לפי דעה, עמדה, צבע, גזע, מעמד, האויב רוצח יהודים.
"מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד", הבטחנו וקיימנו עד לרגע זה. מעבר לחולות נודדים המונעים מאובססיית שנאה רוב העם נאחז בציפורניו באחדות. מותר לחלוק, מותר לחשוב אחרת ואף רצוי אך בדרכי נועם.
"מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד". עם האריות התעורר מרבצו, העורף שהוכיח איתנות עליונה, חוסן מרשים, ו והעניק תמיכה בלתי מסויגת ללוחמים בחזית, היה לנדבך חשוב ביותר בדרך לניצחון, בדרך להכרעה.
"מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד". אריות האומה נלחמים כבר ארבעה חודשים מבלי להביט בשעונים, מבלי למצמץ, הלוחמים העושים עבודה שיטתית מצוינת לראשונה בהיסטוריה בשדה קרב מסוג זה, רואים רק דבר אחד, ניצחון והכרעה.
"מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד". משפחות החטופים מפוצלות בדרך. הרי לכולם ברור כי מדינת ישראל עושה כל שלאל ידה כדי להשיב את החטופים בחיים לאוהביהם, ברם, גם בסוגיה רגישה וכואבת זו הדעות על מחיר השבת היקירים מתחלקות בין מי שאומרים "לא בכל מחיר", לבין הסבורים "בכל מחיר ועכשיו."
"מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד". הניסיונות להפוך סוגיה לאומית מדממת וכואבת זו לכלי ניגוח פוליטי על-ידי בעלי אינטרסים, נדחתה מכל וכל. משפחות החטופים הוקיעו את חוסמי הכביש באיילון והבהירו שאין להם כל קשר אליהם.
"מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד". המפונים מביתם, הגולים בתוך עמם מעניקים לממשלת ישראל ולצה"ל, מרחב נשימה ארוך מאוד כשמטרתם אחת היא, הכרעה ברורה בדרום ובצפון גם במחיר היותם פליטים בתוך ביתם.
"מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד". אל מול הממשלה והצבא המעבירים "סיוע הומניטרי" לחמאס ולתומכיו ברצועה ניצבת החברה הישראלית חוצץ, חוסמת בגופה הפצוע והכואב את המשאיות, מבהירה כי תם עידן האמונה הנוצרית. לא מגישים את הלחי השנייה, אגרוף ייענה באגרוף.
"מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד". ניסיונות להניע קמפיין שנאה ומחלוקת במיליוני שקלים תחת הכותרת "בחירות עכשיו" נדון לכישלון, העם רוצה דבר אחד ואין בלתו, ניצחון והכרעה.
הקונספציות לא ישובו עוד, תנועת ההמחאה העממית לא תאפשר לשוב ולהניע את גלגלי התבוסתנות, השנאה, המחלוקת. יש מחלוקות ויהיו עוד מחלוקות אך הן תיפתרנה בהסכמה רחבה, הן תיפתרנה תוך כדי הזיכרון למה הובילה אותנו המחלוקת, הן תיפתרנה כשהשוליים הסהרוריים מימין ומשמאל יבינו כי "מה שהיה עד השישה באוקטובר לא ישוב עוד."