שבת פרשת משפטים. לאחר הדרמה הגדולה של קריעת ים סוף ומעמד הר סיני בקולות וברקים וקול שופר, פורטים לפרוטות את הכללים והרעיונות האדירים. הנושא הראשון הוא זכויות העבד והשפחה, אולי כנגד הדיבר הראשון ("אנוכי ה'... אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"). עוד במילניום השני לפנה"ס קם עם שהעניק זכויות לעבדים. בני עמנו זכרו מה שעברו בבית העבדים המצרי.
הסופר היהודי הווארד פאסט מביא בספרו "אחי גיבורי התהילה" דוח של סנטור רומי על מדינת היהודים: "תתמה אם תלמד לדעת כי ארץ זו אין דומה לה במיעוט עבדים... דבר זה סכנה יש בו, וחלילה לרומי להסיח דעתה ממנה. הללו דרכם לשלח לחופשי כל עבד במועד קבוע, וכל המכה עבד - נחשב לבעל עבירה. אם נזכור כי תרבות המערב כולה עומדת על עבדות... נבין כי שאלת היהודים אינה מכשלה מקומית בלבד". הסנטור רואה לתדהמתו את שמעון החשמונאי פוסק לטובת עבד שברח מאדוניו, במקום להורגו בכיכר העיר כפי שהיו עושים ברומא.
וכך מסתיימת האיגרת לסנאט הרומי: "היהודים לעולם אין לתת בהם אמון, ולא יגשר גשר של הבנה ביניהם לבין המערב, כל המושכלות אצלנו על חרות האדם וכבודו זרים להם... הם מערערים על עיקר העיקרים של תרבות המערב, על בית עבדים חופשי... אפילו הם מועטים, אפילו מסתפקים בארצם הזעירה - חלילה לנו מהסיח דעתנו מסכנתם. צר העולם מהכיל את רומא ואת יהודה גם יחד...".
וכשנרים את עינינו מהחומש, נראה את רצועת עזה: בית עבדים ענק שבו השתעבדה האוכלוסייה לא לטובתה ולרווחת ילדיה, אלא למען השמדת ישראל. המלחמה הזאת אינה רק מלחמתנו, אלא מלחמת העולם החופשי כולו לבער את הרע הזה מן העולם. אכן, צר העולם מהכיל את חמאס וישראל גם יחד.