מאחר שמדובר כאמור בשימוע בו עליה להכריע בעצמה, ולא בדיון בפני מושבעים בו תפקידו של השופט מצומצם בהרבה, צ'טקן מתערבת שוב ושוב. "אתה זוכר את האירועים?", היא שואלת ומדייקת את שאלת התובע כדי לוודא שהשוטר ידע פרטים מסוימים בזמן אמת. "כאשר עצרת את מר ג'ונס, האם ידעת שיש תלונות קודמות נגדו? האם ידעת מה קרה איתן? מה ידעת?" צ'טקן נכנסת לפרטים, אומרת בחיוך "אני חושבת שאני צריכה עוד מידע" ולכן עדותו של השוטר מתארכת מאוד. ככלות הכל, הוא העד המרכזי לגבי חוקיות החיפוש, וכידוע – בארה"ב די בכך שתחילת הדרך הייתה בלתי חוקית, כדי לפסול לחלוטין את הראיות (כלל "פרי העץ המורעל").
התובע חוזר לנקודת ההתחלה ומבקש מהשוטר את שמו המלא; צ'טקן שוב מחייכת: "היית צריך לשאול את זה בהתחלה". התובע שואל על אזור האירוע וצ'טקן מעירה: "אני מכירה היטב את האיזור". כאשר התובע מבקש להגיש דוח פעולה קודם של השוטר, צ'טקן תוהה מהי הרלוונטיות, מתלבטת בקול ומחליטה: "אני אשמע אותך, אבל אני לא בטוחה שאאפשר לך להרחיב".
כאשר התובע מבקש להגיש עוד דוחות כאלו והסניגור מתנגד, צ'טקן – בצורה מעט מגומגמת – מגיבה: "זה לא לאמיתות התוכן אלא לצורת פעולתו של העד. זה לא מזיז משמעותית את המחט מבחינתי, אבל מאחר שאין מושבעים – אני אאפשר; זה גבולי. אני אקבל את ההנחה שיש פשעים באזור הזה. מאחר שאין מושבעים, אני יכולה להעתיק את המוצגים כמות שהם, לגבי המצב באזור הזה. זה לא יקבע האם פעולות השוטר היו סבירות. אני מקבל את זה כהוכחה לכך שהשוטר פעל בצורה סבירה כאשר חשב שזהו אזור בעל פשיעה רבה, אבל נצטרך לראות בהמשך" [את סבירות המעצר הספציפי].
צ'טקן שואלת את השוטר האם ידע על תקריות ירי קודמות באיזור, הוא משיב בחיוב והיא אומרת לתובע: "הוכחת שזה אזור מוכה פשע ושהשוטר ידע על כך. צריך להתקדם". היא ממשיכה להתבונן על השוטר בזמן עדותו. בנקודה מסוימת, אפילו בלי התנגדות מצד ההגנה, צ'טקן קובעת "שאלה מנחה" ופוסלת אותה. מתוך היכרותה עם האיזור, היא מבקשת לדעת היכן בדיוק היה האירוע. ובכלל, צ'טקן ערנית מאוד ושמה לב לכל פרט.
כאשר השוטר אומר שהנאשם נכנס לבניין, צ'טקן יורדת לפרטים: "איך ראית אותו? נכנסת אחריו? כשאתה אומר שחשבת שהוא חמוש, זה היה על בסיס הבליטה [במעיל] שראית ברחוב או על בסיס משהו אחר?" התובע מקרין את הסרטון ממצלמת הגוף של השוטר, האומר שעצר ליד הנאשם כדי לשאול אותו כמה עלה הז'קט. "אתה עוצר ליד הרבה אנשים לשאול על הז'קט שלהם?", מתעניינת צ'טקן (אגב, במבט מן הצד נראה שהשוטר חשד שמדובר בז'קט גנוב, אבל הדברים לא נאמרו). "אתה עושה את זה בעוד חלקים של האזור שלך? כאשר יצאת מהניידת, מר ג'ונס החל לסגת?"
צ'טקן מבקשת לחזור אחורה במצלמת הגוף, מתבוננת בתשומת לב ושואלת: "האם נראה שהוא מתרחק ממך? אמרת שהוא החל לעזוב, אמרת שרצית לדבר איתו על הז'קט שנראה יקר – זו העדות שלך?" השוטר: "הוא נראה עצבני וראיתי בליטה בז'קט שלו". צ'טקן: "נגעת באזור הבליטה לפני שסובבת אותו [בעת העיכוב], נכון? הרגשת אז באקדח?" – לא. "כאשר ערכת את החיפוש הראשוני, קבעת מבחינת בטחונך שאין אקדח שיכול להיות מופנה נגדך". – לא בז'קט, אבל כאמור הוא נמצא במכנסיים. "אני חושבת שהוא אומר 'עילה סבירה'", שמה לב צ'טקן להקלטת המעצר.