השבוע נציין שנתיים בדיוק להרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה, ב 24 בפברואר 2022. אני זוכר את זה כמו אתמול. בזמן האחרון אני קורא חומרים מאותה תקופה, ונזכר בתחושות מאז, שמשהו דרמטי והיסטורי עומד לקרות. שנתיים מאוחר יותר, ונראה שהאוקראינים עומדים כעת בפני חודשים מאתגרים מאוד, אולי הקשים ביותר מאז שלבי הפתיחה של המלחמה. יש לכך הרבה סיבות. הראשונה והחשובה היא העובדה שאוקראינה לא תלויה בעצמה, ויש לה תלות קריטית בהמשך הסיוע המערבי, בעיקר אמריקני אך לא רק. המשך עיכוב אישור חבילת הסיוע הצבאית הענקית בסך 61 מיליארד דולר בקונגרס בוושינגטון הוא דוגמה טובה. לעיכוב הזה יש השלכות מיידיות ומעשיות על שדה הקרב - מאגרי התחמושת הארטילרית של האוקראינים הולכים ומידלדלים, והיחידות לאורך החזית מתקשות להתמודד מול העדיפות הרוסית בארטילריה. התוצאה - בימים האחרונים הודיע הרמטכ"ל האוקראיני החדש הגנרל סירסקי על נסיגת הכוחות מהעיירה אבדיבקה במחוז דונצק, לטובת היערכות הגנתית מחודשת בקווי הגנה טובים יותר. זה קרה אחרי כמה חודשי לחימה מול הצבא הרוסי. הנסיגה היא תוצאה ישירה של קושי אוקראיני הולך וגובר להגן על העמדות שלו לאורך החזית בשל הדלדלות החימוש הכבד שבידיו, בעוד שלרוסים יש מאגרי ארטילריה גדולים בהרבה, גם בשל סיוע משמעותי מקוריאה הצפונית, שספיקה לפחות 1.2 מיליון פגזים מאז ספטמבר. סיבה נוספת היא שכשלון מתקפת הנגד האוקראינית בקיץ הקודם, שהסתיימה בקול ענות חלושה בסוף אוקטובר שעבר, עודד את הרוסים והעביר אליהם את המומנטום. הוא גם גרם כמובן למתיחות גוברת בין הנשיא זלנסקי לרמטכ"ל הקודם זלוז׳ני, שלבסוף הודח, מוקדם יותר החודש. הנשיא פוטין מרגיש כעת שהמומנטום לצידה של רוסיה, והנסיבות משחקות לטובתו - כשלון מתקפת הנגד הגביר את הקולות באירופה שמפקפקים ביעילות המשך הסיוע הצבאי (אלה עדיין קולות מיעוט), ובארה"ב מקשים על המשך הסיוע הצבאי. הבחירות כבר נראות באופק ופוטין מייחל לנצחונו של טראמפ. בנוסף, הכלכלה הרוסית כולה מגויסת כעת לטובת המלחמה, ויש לכך משמעויות דרמטיות. התעשיה הצבאית/ביטחונית הרוסית פועלת בתפוקה של 24/7, מייצרת מסביב לשעון, ואי אפשר לזלזל בתשתית תעשייתית עצומה כזו. התחושה ברוסיה היא שזו מלחמה של שנים - לא רק מול אוקראינה, אלא מול המערב בכללותו. ביומיים האחרונים מגיעים דיווחים מלפחות שלושה מוקדים לאורך החזית על מתקפות רוסיות מקומיות נגד קווי ההגנה האוקראינים: לאורך גבול מחוז חרקיב-לוהנסק,במיוחד לכיוונים של קופיאנסק ולימאן; באב"דייבקה וסביבתה, ורובוטיין במערב מחוז זפוריז'יה. אין ספק שהרוסים מנסים לנצל את המחסור בתחמושת שממנו סובל הצבא האוקראיני, ולחפש פרצות בקווי ההגנה. המגמה הזו רק תחריף בחודשים הבאים, עם בוא האביב והקיץ. יתר על כן - בחודש הבא יתקיימו "בחירות" לנשיאות רוסיה. פוטין ינצח בהם כמובן, ובחודשי האביב אפשר להעריך בסבירות לא נמוכה שהוא יערוך גיוס מילואים נוסף, של מאות אלפי חיילים. אם כך יהיה, זה עשוי להצביע על תוכנית רוסית למתקפה משמעותית בקיץ הקרוב, בגזרה אחת או שתיים לאורך החזית. וכאן אנחנו שבים לסוגיית המשך הסיוע הצבאי המערבי לאוקראינה, ועד כמה הוא דרמטי וחיוני. בלי הסיוע הזה, או גם יצומצם משמעותית, א רק שאוקראינה לא תוכל לתקוף בעתיד הנראה לעין ולנסות לשחרר עוד שטחים כבושים מידי רוסיה - היא אף עלולה לאבד שטחים נוספים שייכבשו בידי הרוסים. על הקונגרס בוושינגטון ועל הפרלמנטים במדינות המערב להפנים היטב את העניין הזה ולהבין את ההשלכות. הרוסים כובשים כרגע יותר מ-18% משטחה הריבוני של אוקראינה. אם הסיוע הצבאי לא יגיע לקייב, היקף השטח הכבוש הזה עלול לעלות באופן דרמטי, ולגרום לנשיא פוטין תיאבון מוגבר. כל זה לא אומר כמובן שאין לצבא האוקראיני הצלחות טקטיות מרשימות - יש לו כאלה. למשל בזירה הימית, וגם בזירה האווירית. אבל אלה לא משנות דרמטית את התמונה האסטרטגית הכללית ואת המגמה של הדברים בשלב הנוכחי. הנשיא זלנסקי יצטרך לקבל בחודשים הקרובים החלטות קשות, אחת החשובות שבהן - לגייס מילואים או לא? לא כדאי לקנא בו.