הספקתי לקרוא רק 19 עמודים בספרו של טים בוברי "לפייס את היטלר". תחילתו בספטמבר 1939. כשבוע לאחר ברית הרשע בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות (רוסיה) הן פלשו לפולין מכל עבר וראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין אמור היה להכריז כי בהתאם להתחייבותה נחלצת אנגליה לגונן על ורשה.
השעות חלפו והתקיפה האווירית התעצמה, אך ההודעה של צ'מברליין בוששה לבוא. הרי רק ב-1938 חזר מוועידת הזדון עם אדולף היטלר ובניטו מוסוליני במינכן והבטיח לבני עמו שהביא "שלום לדורנו". ממש כמו בנימין נתניהו והכסף הקטרי שנועד להקנות רגיעה לישראל עד שאירועי ה-7 באוקטובר טפחו על פניו.
ועתה? צ'מברליין התמהמה. מוסוליני הציע ועידה בינלאומית ובריטניה הרוויחה זמן. מאנגליה בקע קול ענות חלושה, ואילו חברי המפלגה השמרנית השלטת מחאו כפיים דווקא לראש האופוזיציה התקיף ארתור גרינווד, שלא חסך ביקורת מצ'מברליין.
בחדר הישיבות של בכירי השמרנים הייתה מבוכה, ועשן היתמר ואדי אלכוהול מילאו את חלל האוויר. עתה גם השמרנים הבינו שמנהיגם צ'מברליין הגיע לסוף דרכו. התברר להם שהוא חייב ללכת, ורק האיש היחיד אשר ראוי היה להחליפו ומתח עליו ביקורת משך שנים וינסטון ספנסר צ'רצ'יל שמר לפי שעה על שתיקה. עד שזה קרה. בדיוק כפי שזה צריך לקרות בישיבה הקרובה של סיעת הליכוד.
ביבי איש המטרייה חייב ללכת, והדמוקרטיה במיטבה זועקת כי על עמיתיו לסיעת הליכוד לבחור "ברעך הטוב ממך.". "רבותיי ההיסטוריה חוזרת", כתב חיים גורי, "שום דבר לא עבר, לא נשכח."
אולי צ'מברליין הישראלי מקווה עדיין כי יביא "שלום לדורנו". אך מטרייתו כבר קרועה.
עלוב שכמותו. אומנם פרישת גדעון סער מהרשימה הממלכתית לא נראתה לי, אך מצד אחר אני סבור שבני גנץ טועה בהתנגדותו לצירופו לקבינט. כך או אחרת סער דורש מקום בקבינט המלחמה, ואני צופה שביבי ייכנע לדרישה. כי במהומות הפוליטיות נגזזו כל מחלפות ראשו. הוא כאדם המתהלך בעולם ללא תרופת חיסון בעורקיו ההולכים ומצירים.
בכירי מפלגת השלטון השמרנים הנודעים בדורם כאנתוני אידן ודאף קופר הבינו כי הגיעה העת להיפרד מצ'מברליין. מי יהיה הצוות העברי הזה בחדר הישיבות של סיעת הליכוד? יש מועמדים לרוב. מישהו יתגבר על חרדתו ויקום על צ'מברליין היהודי, שברח הלילה עם משפחתו מהחווילה בקיסריה, וידיח אותו. "לו יהי/ אנא לו יהי", הפצירה נעמי שמר בשם כולנו.