בסעיף הראשון בניירות העבודה של המשלחת הישראלית שיצאה לשיחות בקטר, חייב להיות הציטוט מהמשנה ממסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה': "...כל המקיים נפש אחת מעלים עליו, כאילו קיים עולם מלא". העדרה או אי-קיומה של המילה ישראל במשנה, שנחתמה בשנת 200 לספירה באושה על-ידי רבן יהודה הנשיא, מדברת על אמירה הומניסטית, אך במרוצת הדורות התגבשה האמירה - "כָּל הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׁרָאֵל - הִצִּיל עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ". האמירה ההומניסטית ממסכת סנהדרין מעוגנת בלב לבו של עולם הערכים היהודי, שאנו מחויבים לאמץ. האמירה הזו היא המצפן והמצפון של עולם הערכים שלנו כעם. אחרי 165 ימים, ש-134 יהודים נמצאים במחשכי גיא ההריגה העזתי חשופים לאימת המוות, האמירה ממסכת סנהדרין היא זו שחייבת להנחות את המשלחת שיצאה לקטר. המשלחת הישראלית בראשית ראש המוסד דוד ברנע יצאה אתמול לקטר להמשך המשא-ומתן על החטופים. עד הרגע האחרון לא נמסר מה היקף המנדט שנתניהו מתכוון לאפשר למשלחת. אני מצטער שלא נקבע המנדט של נכונות לשלם מחיר גבוה, "כי כל המציל נפש אחת מישראל - הציל עולם ומלואו." למרבה הכאב, ב-165הימים שחלפו ישנם כבר חטופים שיוחזרו אלינו בארונות מתים. בשבי נמצא החייל ש"הוּא חָלַם עַל סַיֶּרֶת אֱגוֹז וְאֶת אִמּוֹ שָׁלַח לְסַיֶּרָת אִיּוֹב". אני פוחד, שאם המשלחת לא תצליח במשימתה לשחרר את כל החטופים, למרבה הכאב נראה מתייצבים רבים בְּסַיֶּרֶת אִיֹּוֹב.