בתקופת המרד הערבי 1936 עד 1939 התגייס להגנה כנוטר ולוחם בפו"ש (פלוגות השדה). עם הקמת הפלמ"ח ב-1941 היה יגאל אלון בין המתגייסים הראשונים לשורותיו. הוא בלט וחיש מהר טיפס בסולם התפקידים והדרגות. בשנת 1943 התמנה כסגן מפקד הפלמ"ח, ולקח חלק בהעפלת יהודים מעירק, סוריה ולבנון. בשנת 1945 בהיותו בן 27 מונה על-ידי יצחק שדה למפקד הפלמ"ח תפקיד בו כיהן עד 1947. בשנת 1948, בראשית מלחמת העצמאות, היה מפקד חטיבת יפתח ופיקד ועל מבצע "יפתח" לשחרור הגליל המזרחי. לאחר מכן פיקד על מבצע "דני". מאוגוסט 1948, עם הקמת צה"ל, מונה אלון לתפקיד מפקד חזית הדרום בדרגת אלוף. בשנת 1949 השתחרר מצה"ל וחזר לביתו – לגינוסר. לאחר פרישתו מצה"ל ולאחר תקופת לימודים באוקספורד באנגליה הצטרף לחיים הפוליטיים. ב-1954 נבחר לכנסת מטעם מפלגת "אחדות העבודה", היה מראשי ה"קיבוץ המאוחד". בהמשך היה אלון שר בממשלות ישראל: שר העבודה, שר העלייה והקליטה, שר החינוך והתרבות, שר החוץ וסגן ראש הממשלה. לאחר מותו של ראש הממשלה לוי אשכול ב-26 בפברואר 1969, עד הקמת ממשלת ישראל הארבע עשרה ב-17 במרס 1969 כיהן אלון אף כראש ממשלה (בפועל) במשך 19 יום.לאחר מלחמת 6 הימים ביולי 1967 הציג אלון תוכנית מדינית ראשונה "תוכנית אלון" שהציעה פתרון פוליטי לסכסוך עם הערבים. התוכנית לא אושרה רשמית כמדיניות הממשלה, אך עד שנת 1977 שימשה בפועל כקו מנחה. היה שותף למגעים שהובילו להסכם השלום עם מצרים. יגאל אלון נפטר ב-29 בפברואר 1980 בגיל 61 מדום לב פתאומי. יום קודם לכן אירח בגינוסר את שר ההגנה המצרי כמאל חאסן עלי, אך במהלך הביקור חש שלא בטוב והוא אושפז בבית חולים העמק. למחרת בבוקר חלה החמרה במצבו, ומספר שעות אחר כך נפטר. הוא נקבר בהלוויה בקיבוצו גינוסר בנוכחות ראשי המדינה. מצבת קברו בדמות אבן בזלת גדולה. בסמוך לקברו אבן בזלת ועליה חקוק משפט שאמר אלון: "רכוש והון אין לי הנכס שלי הם חברי" .

רות אלון

ליד קברו נטמנה רעייתו רות אלון שליוותה אותו לאורך שנים רבות. בעוד רבות נכתב אודות יגאל אלון מעט נכתב וידוע על-אודות רעייתו. רות נולדה בגרמניה בשנת 1919 לאפרים ורגינה אפיסדורף, המשפחה התגוררה בברלין. בהיותה בת 15 בשנת 1934 עלתה לארץ במסגרת עלית הנוער. הוריה נשארו בגרמניה, האב אפרים נפטר ממחלה והאם רגינה נספתה בשואה. רות נקלטה בחברת נוער ובגרעין הכשרה בתל יוסף בהמשך עברה לגינוסר ונמנתה עם מקימי הקיבוץ. כאן הכירה את יגאל (פייקוביץ) אלון ובשנת 1939 נישאה לו . רות שימשה במשך שנים מזכירה טכנית של הקיבוץ ונמנתה עם מייסדי מלון "נוף גינוסר" ואף שימשה גם פקידת קבלה לעת מצא. בנם יפתח אלון, צייר ומעצב ספרי ילדים, נפטר ב-1999 אף הוא, מדום לב כאביו והוא בן 51 בלבד במותו. בקיבוץ גינוסר מספרים כי מותו של יפתח שבר את ליבה של רות. היא הסתגרה בביתה וביקשה לא לראות איש. רות אלון הלכה לעולמה ב-2 בפברואר שנת 2016 והיא בת 96 במותה ונקברה בסמוך לקברם של יגאל אלון ובנם יפתח אלון. בתם הבכורה של הזוג רות ויגאל אלון נורית שנולדה בתחילת שנות ה-40 הייתה על הרצף האוטיסטי והעבירה את מרבית חייה במוסדות טיפוליים בארץ ובחו"ל. במוזאון בית יגאל אלון, כך מספרים, מצויים מכתבים רבים שכתב יגאל אליה ועליה המשקפים את האהבה הרבה שחש אליה ועד כמה רבה הייתה דאגתו לה .

האלוף אורי שמחוני

אני ממשיך בסיורי בבית העלמין ומבחין בקברו של האלוף אורי שמחוני. על מצבתו העשויה אבן בזלת נחקק: "נתן כל שהיה יכול לתת" אורי נולד בגינוסר בשנת 1936 להורים שהגיעו מנהלל, הוא בן דודו של אסף שמחוני, אלוף פיקוד דרום במבצע קדש. התגייס לצה"ל באוגוסט 1954 והתנדב לצנחנים. השתתף בחלק גדול מ "פעולות התגמול" שקדמו למבצע קדש. בהמשך היה מח"ט גולני, מפקד בה"ד 1, קצין חי"ר וצנחנים ראשי במבצע ליטני. בשנת 1981 הועלה לדרגת אלוף ונתמנה לראש מחלקת ההדרכה. בשנתיים האחרונות לשירותו הצבאי כיהן כנספח צבאי בארה"ב וקנדה. בינואר 1989 מונה למנכ"ל מפעל הנשק "סולתם", הלך לעולמו בדצמבר 2021 והוא בגיל 85.

ח"כ לשעבר ז'אק אמיר

בין הטמונים בבית העלמין גינוסר חבר הכנסת יעקב ז'אק אמיר. הוא נולד במרוקו בשם יצחק-חיים אמזלג ועלה לארץ בתחילת 1952. במסגרת גרעין הנח"ל "בנתיב" התיישב בקיבוץ עין גב, בו חי כשלוש שנים. בהמשך עבר לחיות בקיבוץ גינוסר, שם הכיר את אורה צורף ונישא לה. את הקיבוץ עזב בשנת 1958 לדימונה. עבד שנים רבות במפעל ים המלח ושימש יו"ר ועד העובדים במפעל. כמו-כן שימש כסגן ראש עיריית דימונה. בשנת 1974, נכנס אמיר לכנסת השמינית מטעם המערך, במקומה של ראש הממשלה המתפטרת גולדה מאיר. בשנים 1978-1983 כיהן כראש עיריית דימונה לצד היותו חבר כנסת. כהונתו בכנסת נמשכה ברציפות 15 שנים עד שנת 1988. נפטר במרס 2011 והוא בן 78 במותו. על מצבת קברו נחקק: "איש משפחה אוהב ואהוב ח"כ מנהיג איש חזון ומעשה".

רופא ד"ר גבי כנען

אני ממשיך בסיורי בבית העלמין ומבחין בקברו של הכירורג ד"ר גבריאל (גבי) כנען כנען (כהנסקי) ששימש מנהל בית חולים זיו ומנהל בית חולים פורייה. גבי כנען שירת בחטיבת הצנחנים. במלחמת ששת הימים השתתף במערכה על ירושלים. במלחמת יום הכיפורים לחם כרופא גדודי של גדוד 66 בחטיבה 55. על פועלו עוטר בעיטור העוז. ב-1998 ד"ר כנען שם קץ לחיו בירייה בראשו והוא בן 62 במותו. על קברו נחקק "בן הארץ איש חכם, ישר דרך ונקי כפיים לוחם אמיץ, רופא לכל אדם 1936-1998.

ברק לופן - "עיניים מאירות, חיוך כובש, לב רחב"

בין הטמונים כאן בבית העלמין בגינוסר ברק לופן בנם הצעיר של רולי (ישראל) ובהירה לופן, נכד למייסדי הקיבוץ. ברק גדל בגינוסר, למד בבית הספר היסודי המקומי "נופי ארבל" ובתיכון האזורי "בית יֶרח". עסק מגיל צעיר בספורט החתירה, השתייך למועדון הקיאקים של עמק הירדן והיה לחותר קיאקים מקצועי חבר בסגל האולימפי וזכה במדליות תחרויות בארץ ובעולם. ברק נהרג בפיגוע טרור שאירע ביום חמישי 7.4.2022 בערב כאשר מחבל ערבי פתח בירי לעבר יושבי בר "אילקה בר" ברחוב דיזנגוף בתל אביב. שניים מיושבי הבר נרצחו במקום ואחרים נפצעו .ברק, שישב במקום עם חבריו, נפצע קשה ולמחרת נפטר בבית החולים מפצעיו. בן 35 היה בהירצחו. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן. על מצבת קברו נכתב: "עיניים מאירות, חיוך כובש, לב רחב, בשקט ובצניעות הקרנתה אור על כל כולנו". בבית העלמין בקיבוץ גינוסר טמונים לא מעט ממייסדי וראשוני הקיבוץ ובהם: שבתאי וקטיה רבינוביץ', בת עמי שמחוני "בת נהלל", רפאל לנצר "חלוץ ולוחם", שולמית עמיעד "בת נהלל", מרדכי (מורדי) שי, שרה בן-גור (לוי) לבית בלשן "מפתחת ומטפחת הספרייה עד יומה האחרון". במהלך ביקורי בבית העלמין אני מבחין בקבר ועליו כיתוב מעניין. זהו קברו של נחמן יודין "חלוץ הדיג העברי" על מצבתו נכתב "גם כחלומות כאנשים יש וימותו פעם בלא עתם על לא עוון וטעם..." בין הטמונים בבית העלמין בגינוסר משה קלך בנם של יעקב וציפורה קלך (קעליך) בן למשפחה ידועה מצפת שהיה אחד מראשוני השופטים בישראל. היה שופט שלום בטבריה ועוד.