בעוד שבעה חודשים המועמדים הכי בלתי פופולריים, ולדעת אחדים גם הכי בלתי מתאימים, יתחרו על התפקיד החשוב ביותר בעולם. בשלב זה המרוץ כמעט צמוד כשלדונלד טראמפ יש בסקרים יתרון של פחות משני אחוזים. שנים-עשר אחוזים מהבוחרים הפוטנציאלים טרם החליטו והכרעתם בקלפי עשויה להכריע לא מי ניצח אלא מי הפסיד פחות, וזה עוד מבלי לספור את הקולות שיינתנו למועמדים שלישיים כמו קנדי. התמיכה הציבורית בשניהם פחותה מ-50 אחוזים - 37 אחוזים בביידן ו-44 בטראמפ. על שני המועמדים רובצות משקולות שליליות — על ביידן בעיקר גילו ושסגניתו קמלה האריס עלולה לרשת אותו באמצע הקדנציה — ועל טראמפ תסבוכות משפטיות, כספיות וחלקן פליליות. פעיל דמוקרטי בכיר כתב לאחרונה שמעמדו הציבורי של הנשיא הוא בשפל כמעט מתחילת כהונתו וכי כ-61 אחוזים מהבוחרים, על-פי סקר של ה"ניו-יורק טיימס", אינם מאמינים שיש לו את הכושר להמשיך לקדנציה שנייה. לדעתו, הבעיה איננה רק בביידן אלא גם בקווי המדיניות השמאליים של מפלגתו שאינם אהודים על רבים מהבוחרים, לרבות בנושאים כלכליים וחברתיים ובענייני חוץ. פועלת לרעתו במיוחד מדיניות הגבול הפתוח שכ-70 עד 80 אחוזים מהבוחרים ובפרט ציבור העובדים שדואג לפרנסתו, מתנגדים לה. ייתכן שזו דעה קיצונית שאיננה מייצגת את יחס כלל הציבור למנהיגותו של ביידן אך היא איננה חריגה לחלוטין. כפי שיש ביקורת על ביידן בצד הדמוקרטי, יש גם ביקורת על טראמפ בצד הרפובליקני - "האדם היחיד שמסוגל לנצח את דונלד טראמפ", אומר אחד מיועציו הקודמים "הוא דונלד טראמפ, אבל עוד לא הגענו לכך". הבעיות המשפטיות של טראמפ שעד לא מזמן רבים בציבור לא התייחסו אליהן כגורם מרתיע במיוחד - אדרבה, אפילו פעלו לטובתו, נכנסו לשלב שמבליט את הפן הפלילי באישומים ושקשה להציגן כמחלוקות פוליטיות גרידא, וכשליש מהעצמאים מצהירים שזה יפגע בסיכוי שיצביעו עבורו. לא הכל מתחיל או נגמר כמובן בתחום המשפטי, אך בכל הפריימריז בהן טראמפ התמודד נגד מועמדים רפובליקניים אחרים, ובפרט ניקי היילי, הפרש ניצחונו היה קטן מהתחזית (במדינת וורמונט אף הפסיד). גם פליטות הפה שלו כגון שחלק מהמהגרים "אינם בני-אדם" או ש"אם לא ייבחר יתרחש מרחץ דמים" וש"יהודים שמצביעים לדמוקרטים שונאים את ישראל ואת דתם" עלולות לעלות לו בנקודות. "אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי" אומר הפתגם התלמודי ויכולנו להוסיף "אושרנו שלא אנחנו צריכים להחליט", אבל זו, כמובן, טעות שכן למה שהעם האמריקני השסוע יחליט ב-4 בנובמבר תהייה השפעה גם על עתיד מדינת ישראל. ידידותו של הנשיא ביידן לישראל כנה ואמיתית (בשבוע שעבר הסנאט האמריקני שבשליטת הדמוקרטים אישר סיוע צבאי "רגיל" בסך 14.1 מיליארד דולר לישראל, חרף חילוקי הדעות בעניין המלחמה בעזה ובנושאים נוספים) אבל רצונו לנצח בבחירות על אפם וחמתם של חוזי השחורות שמנבאים את כשלונו כן ואמיתי לא פחות, וביידן מנסה להלך על שביל דק בין ריצוי שונאי ישראל השמאליים במפלגתו והגוש הפרו-פלשתיני במדינת מפתח כמו מישגן לתומכיה וידידיה המסורתיים כדי לא לצאת קירח מכאן ומכאן. לדונלד טראמפ נקודות זכות רבות מבחינת ישראל מכהונתו הקודמת שבה איפשר לקדם בצורה משמעותית את האסטרטגיה של בנימין נתניהו לרתימת העולם הערבי להסדר אזורי, אסטרטגיה שמוכיחה את עצמה גם עכשיו, אך מאז היו לו התבטאויות שונות, גם בעניין ה-7 באוקטובר והמלחמה, הטרור הימי של החות'ים ונושאים אחרים שנוגעים לביטחון מדינת ישראל שעוררו סימני שאלה מסוימים לגבי עמדותיו ונראה אפוא שהוא מנסה עכשיו לערוך מקצה תיקונים בעניין זה, אך אמירתו בראיון טלוויזיוני שהיה מכניס את אירן ל"הסכמי אברהם" מעלה ספיקות לגבי הבנתו הגיאופוליטית והאסטרטגית. הדיפלומטיה הישראלית, תהיה התוצאה אשר תהייה, תצטרך מכל מקום לעבוד שעות נוספות כדי להבטיח את המשך היחסים המיוחדים עם ארה"ב בכל הרמות ובינתיים להימנע מכל ביטוי שעלול להתפרש כתמיכה בצד זה או אחר.