נגועים אנו בתופעה שלא נפוצה הרבה בקרב אומות העולם, אולם אצלינו היא היבט חשוב ופומבי באורח חיי היום יום. אצלינו, ביחוד בצמרת השלטון האזרחי וביתר שאת בצמרת הפיקוד העליון הצבאי, הביטחוני, רוווחת תופעת ההתערטלות: זו התופעה של תאוות הפרסום, מתן פומבי לסוגיות הרגישות ביותר בחיי היום יום. נשים לב, למשל, לשיח שבו לעתים נחשפות המחלוקות הלוהטות ביותר שבהן נדרשת הכרעה. אבל עוד לפני שלב ההכרעה, אין לפסוח על השיח שבמרכזו נזרקים לחלל של סלון האורחים קטעי מידע רגישים לפני הכרעה. הנושא הלוהט ביותר בימים אלה, לקראת הכרעה, הוא כמובן המחלוקת אם חובתה של ישראל להגיב על ניסיון החדירה האירני של הכטב"מים לתחומה של המדינה. דומה כי אין אזרח שאינו מחזיק בביטנו בדל מידע ודעה, שלא יבקש להתגאות כי גם הוא שותף למידע כלשהו בתחום הוויכוח: להגיב, או להימנע מתגובה על התקיפה האירנית. נקיטת תגובה צבאית על ניסיון פיגוע מצידו של האויב היא סוגיה חשובה ביותר. והמחלוקת אם להגיב או להתאפק איננה נתונה למשטר של נצירת חשאיות, של הטלת איסור פרסום על סוגיה ביטחונית זו. להפך: הישראלים, ביחוד לאחר שירות מילואים, ממש יתאוו לרוץ ולספר לחבר'ה את מה שנודע להם. ולשומעים אין יכולת או מידע אמין, כדי שגם הם יוכלו להכריע אם מה שנאמר להם נטוע בלשון העובדות או בלשון הבדיות. התערטלות זו מאפיינת במידה רבה את החברים בצמרת השלטון הזורקים לעתים לחלל עובדות שנמסרו להם בתוקף תפקידם. והעיקר: מעבר לגבולות, מצויות אוזניהם הכרויות של קציני מודיעין במחנה האויב הנהפכים לשותפי סוד של מידע ביטחוני, עדיין אצור בחללי בטן. אלופים (במיל.) מתבקשים להשיב על תהיות ביטחוניות סביב הסוגיה האקטואלית הנוכחית, להגיב או להתאפק. האם רצוי שישראל תציג ברבים את שיקוליה בדבר תגובה עלהמיתקפה האירנית? ואם אכן להגיב, כיצד מימוש זכות התגובה יגרום שוב לצינון היחסים עם ארה"ב המזהירה: בל תגיבו! הרי אנו ואתם לא מתאווים לפתוח בעוד מלחמה, בהפגנת כוח מול האויב המתנכל. כך נראית ברבים הדמות של ישראל ממש בימים אלה: בשעת חירום, זו מדינה בעלת עוצמה צבאית, אך מתקשה להכריע במחלוקת המאפיינת את השיח של ביטחוניסטים ומומחים המוזמנים לפרשן באולפנים. מדוע עליהם לשתף את האויב בידע על התלבטות ישראלית כלשהי? והצופים? מן המרקעים בסלון זולגות עמדות שיש בהן כדי לחשוף את שנאמר בפורומים כמוסים. על כל פנים, לאויב יתברר ללא כל קושי אם חשיפתן של עמדות ביטחוניות כבר הייתה למעין הרגל: חשיפתן מחלישה או מחזקת את ביטחונה של המדינה. אנו מנחשים בלבד מה תהא העמדה שבה יאחז רוב הציבור: להתאפק? להתאפק. גם לאחר שנים שבהן התנכלו האויבים מעבר לגבולות לביטחונם של אזרחים, וצה"ל בתגובה נקט בפעולות הידועות בכינוי פעולות תגמול. האם לשמר מסורת קשוחה או לא זו השאלה עליה המחלוקת, מחלוקת המסייעת, ולו במעט, לאויב.