ההתקפה האירנית על ישראל ב-14 באפריל לפנות בוקר מחייבת ומצדיקה תגובה ישראלית. תגובה כזאת יכולה להתבצע בתחום הצבאי ו/או המדיני ו/או הכלכלי, ובכל אחד מהתחומים יש לשלב גם את תחום הסייבר. עם זאת, היא איננה חייבת להיות מידית, במיוחד אם ניתן לשלב בה תועלת מדינית חשובה. דוגמאות לתועלת מדינית שניתן לדרוש ולהפיק כתנאי ובתמורה לעיכוב או צמצום התגובה הישראלית: א. הסתלקות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" מן השקר של "פתרון" שתי המדינות בארץ ישראל המערבית. שקר הנעטף בחודשים האחרונים בשם הקוד "היום שאחרי", כלומר בשימוש הבלתי מוסרי בחיילי צה"ל ובחללי צה"ל כבמגש כסף, כדי להעביר את השלטון ברצועת עזה מהמחבלים הרעים של סינואר למחבלים הטובים של אבו מאזן - אלה ואלה רוצים להשמיד את ישראל - כדי להקים מדינת אויב על כידוני צה"ל ועל קורבנותיו. הפצצה הפלשתינית איננה פחות מסוכנת מהפצצה האירנית. ו/או: ב. התחייבות בלתי חוזרת של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" להימנע מטרפוד פעולה ישראלית שמטרתה דחיקת חיזבאללה אל מעבר לנהר הליטני, שבלעדיה אין כל סיכוי שתושבי הגליל העליון ואצבע הגליל יוכלו לשוב לבתיהם. אירועי השבוע האחרון מוכיחים שהסכנה לישראל מן הנשק המדויק אשר נורה מטווח אפס אל צפון ישראל גדולה אף יותר מהטילים האירניים. ו/או: ג. השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל. ו/או: ד. התמודדות רצינית של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" עם המשבר ההומניטרי ברצועת עזה, על-ידי נכונות של המדינות האירופיות הגדולות והמדושנות לקלוט - כל אחת - מאה עד מאתיים אלף עזתים, או ערביי יהודה ושומרון. ו/או: ה. הפסקת הטרפוד האמריקני, שהוא המונע בינתיים פעולה צבאית ישראלית ברפיח. מדובר במגוון של תנאים ותמורות שעל ישראל לדרוש כדי לעכב/לצמצם תגובה משמעותית ומוצדקת על התוקפנות האירנית נגדה. כל אחד מאלה, אף בנפרד מהאחרים, יכול להיות שילוב ראוי בין המעשה המדיני לבין המעשה הצבאי.