ב-1 בספטמבר 1939¹ תקף חיל-האוויר הגרמני את שדות התעופה של פולין, והשמיד מטוסים פולניים על הקרקע. הוא תקף והשמיד גם מרכזי פיקוד ושליטה, ושיבש מאוד את יכולת הצבא הפולני לגייס מילואים ולהפעיל את היחידות שתחת הדגל. ב-3 בספטמבר חדל חיל-האוויר הפולני להתקיים. טייסים גרמנים הפציצו מפקדות, וכך שברו את רוח המפקדים ושיבשו את התחבורה בגבול הארוך שבין גרמניה לפולין.² חמש ארמיות גרמניות פלשו לפולין, והסתייעו לשם השגת הפתעה בשני מיליון גרמנים שחיו בארץ הזאת. שתי ארמיות, בפיקוד הגנרל פדור פון בוק, פלשו מצפון, ושלוש ארמיות, בפיקוד הגנרל גרד פון רונדשטט, פלשו מדרום. אמנם, כוח הפלישה בדרום היה גדול יותר, אבל חוד המחץ בצפון היה קורפוס הפנצר ה-19, בפיקודו של היינץ גודריאן, וזה ההבדל כולו. מקבלי ההחלטות הפולנים, שביקשו להגן על אזוריה התעשייתיים של מדינתם בקרבת הגבול עם גרמניה, פרשׂו את רוב צבאם לאורך הגבול הארוך, וכך קרה שבשום מקום לא היה הצבא די חזק כדי לבלום את הגרמנים.³ דיביזיות הטנקים הגרמניות התקדמו אחרי מטוסי הצלילה, שהשמידו או היכו בהלם את כל מי שנקרה על דרכם. זאת הייתה המערכה הממוכנת הראשונה, שעיני כל העולם היו נשואות אליה, של קרבות משולבים אוויר-יבשה. אדולף היטלר לא בטח בצבאו לחלוטין ובכל מאת האחוזים. ביחסו אל הצבא ואל מפקדיו היו עליות ומורדות, זאת גם בגלל אישיותו הבלתי-יציבה של היטלר והתקפות הטירוף שפקדו אותו, וגם מאחר שבאמת לא ניתן היה להעריך את כושרם של המפקדים קודם שפרצה המלחמה, בטרם נבחנו בשדה הקרב. היטלר תמך ברפורמיסטים שבצבא אבל לא הבין עד מותו, כמוהו כרוב בני-האדם (לרבות אנשי הצבא), את המשמעות של קרב הבזק הממוכן והמשולב. במהלך נגד פולין הוא לא התכוון להגיע למערכה כוללת עד צרפת ובריטניה, אלא להמשיך בקו שעד אז צלח בידו נגד אוסטריה וצ׳כוסלובקיה. אלא שהפעם מול בריטניה, אולץ, כך סבר, לעשות זאת במבצע צבאי מוגבל. כיוָן שעד אז היו הֶשֵגיו אדירים, והיה לו הרבה מה להפסיד, העדיף את הזהירות והורה לבצע פעולה מוגבלת עד הנהר ויסלה, כדי לפתור את בעיית דנציג, כמטרת מינימום, ולהחזיר לגרמניה את השטחים שנקרעו ממנה אחרי מלחמת-העולם הראשונה, כמטרת מקסימום.

משאת הנפש שלו (ושל גרמנים רבים) הייתה מרחיקה לכת הרבה יותר: ״מרחב מחיה״ לגרמניה במזרח, הכולל חלקים גם מברית-המועצות. אלא שבתחילת ספטמבר 1939 ברית-המועצות הייתה בעלת-בריתו (ואולי אף העבירה לידיעתו את לקחי שטרן ממלחמת מונהן כדי שתצלח דרכו הצבאית נגד אויביהם המשותפים), ובריטניה וצרפת התחייבו כי יאסרו עליו מלחמה אם יפלוש לפולין. היטלר לא האמין⁴ שבגלל דנציג ועוד כמה ״תיקוני גבול״, תתיר דעת הקהל במעצמות הדמוקרטיות לממשלות שלהן להסתבך במלחמה. לא בלתי מתקבל על הדעת הוא, שאילו אילצו מעצמות המערב את פולין לוותר בעניין דנציג ובפרשת הזכויות הגרמניות בפרוזדור לפרוסיה המזרחית (הקורבן הזה היה קטן בהרבה ממה שכפו מדינות המערב על צ׳כוסלובקיה להקריב), ועם זאת, אילו התכוננו במלוא המרץ למלחמה נגד גרמניה ונקטו מדיניות יותר אגרסיבית כלפיה, הייתה נמנעת מלחמת-העולם השנייה. שכן, היטלר היה זקוק לראות במו עיניו את תפקוד הקורפוס ה-19 של גודריאן (שטרן הגרמני) בפולין, או ליתר דיוק את צליחת הוויסלה – כדי להמר על מלחמה גדולה. בהוראה סודית לכוחות המזויָנים, מ-3 באפריל 1939, שכינויה היה ״מקרה לבן״, ושהופצה בחמישה עותקים בלבד, קבע היטלר שיש להתכונן ״למחוץ את הכוחות המזוינים הפולניים וליצור במזרח מצב ההולם את צָרכֵי ההגנה של גרמניה: על העיר החופשית דנציג יוכרז שהיא חלק מגרמניה בתחילת הסכסוך לכל המאוחר״. הוא הורה ״לצמצם את המלחמה על פולין בלבד״, והעריך שהמטרה המדינית תושג ״אם נצליח להתחיל במלחמה במהלומות פתאומיות כבדות ונזכה להצלחות מהירות״ (שירר). היטלר לקח בחשבון שכל מה שישיג מ״מקרה לבן״ יהיה סיפוח דנציג והשגת זכויות אֶכּס-טריטוריאליות על הפרוזדור לדנציג ואל מזרח פרוסיה, העובר באדמת פולין. הוא השאיר לעצמו אופציות נוספות, בהוראה שנתן להשמיד את צבא פולין: גם אופציות סיפוחיות (כפי שאכן התממשו בסופו של דבר) וגם אופציות מדיניות לגבי פולין עצמאית, ולגבי מדינות אחרות שייווכחו בעוצמתה הצבאית האדירה של גרמניה. עם כל ההכנות האינטנסיביות שעשה היטלר, היו בפרוץ המלחמה, צבאות החזית המערבית (צרפת, בריטניה, שווייץ,⁵ בלגיה, הולנד ולוכּסמבורג) חזקים, על גבי הנייר, מצבאו. זאת, גם בהֶקף הכוחות הכולל וגם באיכות כלי-הנשק: הטנקים הצרפתיים החדישים היו משוכללים יותר מהטנקים הגרמניים החדישים, ואותם דברים אמורים לגבי מטוסי היירוט הבריטיים. אמנם, רק בריטניה וצרפת היו מעורבות בסכסוך המתמשך נגד גרמניה והכריזו עליה מלחמה, אך היטלר לא היה יכול להמר על הניטרליות של שאר מדינות המערב, כי הוא עצמו תכנן לפגוע בהן. הוא הימר, ב-1939, אך לא על מלחמת-עולם. המומחים הצבאיים שלו העריכו כי צבאם יהיה מוכן למלחמה כללית רק כעבור חמש שנים.

ב״הוראה מס' 1 לניהול המלחמה״, שהופצה בשמונה עותקים בלבד, סודיים ביותר, ב-31 באוגוסט 1939, לא קבע היטלר את היעדים הטריטוריאליים של ״מקרה לבן״, והִנחה לנקוט אסטרטגיה הגנתית ביחס לצרפת ולאנגליה אם יחושו לעזרת פולין, ולא לפגוע בניטרליות של הולנד, בלגיה, לוכּסמבורג ושווייץ. ב-3 בספטמבר, אחרי שבריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה, קבע היטלר ש״המטרה המיידית של הפיקוד הראשי הגרמני נשארת: להשלים במהרה ובניצחון את המבצעים נגד פולין״. הוא לא דיבר על חיסולה של פולין או על כיבוש פולין. כיוָן שהיו אלה הוראות סודיות ביותר, סביר להניח שהוא התכוון למה שאמר, אם גם לא חשף את כל צפונות לבו, ושמר לעצמו אופציות נוספות. ב-9 בספטמבר קבע היטלר ש״המבצעים על הצבא וחיל-האוויר של פולין יימשכו בכוחות הנחוצים, עד שיהיה סביר להניח שהפולנים אינם מסוגלים עוד לכונן חזית רצופה המסוגלת לרתק כוחות גרמניים״. הוא הנחה להעביר כוחות לחזית המערב, למרות שכיבושה של פולין לא הושלם, הלחימה שם נמשכה והיו צפויות הפתעות. (טרבור-רופר, ה., ״הוראות המלחמה של היטלר״, 1992). המטכ״ל הגרמני דאג לגבול המערבי של מדינתו יותר מאשר לגבולה המזרחי, וחשש בעיקר מצבאות צרפת ובריטניה. לפי החוקר ר. קנדי, התכוון המטה הכללי הגרמני בברלין, ב״מקרה לבן״, לכבוש במהירות שטחים בפולין, להזרים אליהם כוחות מילואים מדרג שני, שייערכו להגנה על השטחים הכבושים, ולשלוח את ארמיות העילית מיד לחזית המערב, בדרכי התחבורה הנוחות שבתוך גרמניה. שֵם המשחק של הפיקוד העליון הגרמני היה מהירות, יעילות ומטרות מוגבלות. גודריאן, והגנרלים האחרים שפלשו לפולין, השיגו ניצחון-יתר שלא היה צפוי, ביטלו את המגבלות והשיגו יותר שטח בפחות זמן מהמתוכנן.

מפקדי הצבא הפולני סמכו על הנהרות כפי שהצרפתים סמכו לשווא על קו מאז'ינו בשנה שלאחר מכן, וכפי שצה"ל סמך על תעלת סואץ ב-1973 ועל הגדר המתוחכמת שהקים בגבול רצועת עזה ב-7 באוקטובר 2024. שוב הוכח שניתן להתגבר על כל מכשול. הפולנים ביצרו את המעברים על הנהרות, ושלחו את העתודות שלהם לגזרות שהגרמנים היו עלולים להשיג בהן יתרון, וזאת על-מנת לבטל מיד את היתרונות האלה. לכאורה, על-פי הניסיון במלחמת העולם הראשונה, היה לצבא הפולני סיכוי להשמיד את הצבא הפולש, בקרבות הגנה מאחורי הנהרות.⁶ אם הצבא הפולני היה ב-1939 צבא מקצועי, כפי שהיה יכול להיות וכפי שאמור היה להיות, לאור הסיכונים השרידותיים הידועים אז, לפולין, ואילו הוא לא היה אספסוף חמוש, היה בידו לבלום את הגרמנים,⁷ או למנוע מהם לשאוף לניצחון-יתר מעבר לתוכנית המבצע המקורית. ארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה שלחו שגריר בריטניה בפולין, הנספח הצבאי והנספח האווירי שם, דוחות שליליים מאוד על יכולתו של הצבא הפולני. הם העריכו שהפולנים לא יהיו מסוגלים להגן על המסדרון לפרוסיה המזרחית, או על הגבול המערבי נגד גרמניה, ויסיגו את צבאם אל הגדה המזרחית של הוויסלה. מכשול המים הזה יכול לסייע להם לבלום את הגרמנים (שירר), העריכו המומחים הבריטים, שהבנתם הצבאית לא הייתה רבה. הארמיה הגרמנית השלישית, שתקפה את פולין מצפון ב-1 בספטמבר 1939, נתקלה בהתנגדות חזקה על גדת הנהר מלאווה. אש נ״ט חזקה נורתה עליה מעבר לנהר, והקורפוס הגרמני הראשון לא השיג את מטרתו. אלוהי מכשולי המים לא אִכזב, אך הגרמנים התחכמו לו, שינו את התוכנית, וצבאם התקדם לאורך הגדה המערבית של הנהר, צלח אותו הרחק מציר ההתקדמות שתוכנן, חזר ותקף את המגינים הפולניים מהעורף, והשמיד אותם. הארמיה השלישית צלחה את הנהר ב-3 בספטמבר. ב-2 בספטמבר חצתה את הגבול הארמיה הגרמנית הרביעית, בראשה דהר הקורפוס התשעה-עשר בפיקוד גודריאן. יום הלחימה הראשון היה מתסכל, האימונים כמו נשכחו והתפקוד היה לקוי: הארטילריה הגרמנית פתחה באש בניגוד לפקודה, נהגו של גודריאן נבהל, ומכוניתו התהפכה לצד הדרך. גודריאן יצא מן התאונה בלא פגע. לו נפגע או נהרג היו המאורעות ההיסטוריים שונים. דיביזיית השריון השלישית (פנצרים) הובילה את הקורפוס. גודריאן התקדם בזנב הדיביזיה הזאת ברכב משוריין, ובו חבורת פיקוד קדמית (חפ״ק), ואמצעי קשר משוכללים ביחס לאותם ימים, שאפשרו לו לקיים מגע, תוך כדי תנועה ובזמן אמיתי, גם עם מפקדיו וגם עם יחידות קו הדם. ההתקדמות נעצרה על הגדה המערבית של נהר ברדה. גודריאן לא היה זקוק לדיווח על כך, כי גם רכבו נעצר. הוא עקף את כלי הרכב שלפניו, והגיע אל גדת הנהר. בגדה השנייה היו ביצורים פולניים. מפקד הדיביזיה, הגנרל גייר פון שופנברג, לא היה במקום. הוא קינא בגודריאן הצעיר ממנו, שחלף על-פניו בשרשרת הפיקוד, והיה מסוכסך אתו. פון שופנברג נסע למפקדת הארמיה להתייעצויות, ולא מילא את המשימה שהטיל עליו גודריאן: לצלוח את הנהר במהירות. מפקד רגימנט⁸ החוד העריך כי הנהר מוגן, ולא ניתן לצלוח אותו. הוא עצר את ההתקדמות וחיכה באפס מעשה. מבחינת גודריאן זה היה אות למורך-לב, אם לא לגרוע מזה – לסבוטז׳ה מצד פון שופנברג.⁹ אז מצא מפקד טנקים זוטר גשר פולני תקין, והעביר בו כוחות מעטים, בלא תקלות. גודריאן נטל פיקוד על גדוד החוד, פקד עליו לעבור את הגשר, ואחריו כל הדיביזיה, וזאת בלא קושי ובלא אבדות, והתקדם במהירות מזרחה לעבר הוויסלה. הנפגע היחיד היה הגנרל שופנברג, שלא סלח לגודריאן על כך במשך כל המלחמה, ואף לאחריה המשיך להתלונן על הפגיעה בנהלים ובכבודו הגנרלי.

• חיוני למדינה מאויֶמת לפתֵח צבא מקצועי ברמה גבוה, ובייחוד מפקדים בכירים מקצועיים, ולבחור מנהיגים המבינים את הוויית הצבא והמלחמה. לישראל אין צבא מקצועי, אין פיקוד בכיר ומנהיגות אזרחית המבינים את הוויית הצבא והמלחמה.

• מאבקים פוליטיים פנימיים מחלישים את היכולת לעמוד בפני איומים חיצוניים. מאז ראשית הציונות, מאבקים פנימיים מחלישים את היכולת לנטרל במחיר נמוך איומים חיצוניים. מאפיין זה התגבר מאוד מאז המהפך הפוליטי הגדול ב-1977 ועליית הימין הישראלי בראשות מנחם בגין לשלטון, והוא הועצם בחמש-עשרה שנות כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה.

• ניצחון יתר במלחמה מוגבלת עלול לפתות את המנצח או לכפות עליו להרחיב את מתאר המלחמה. זה מה שקרה לישראל אחרי מלחמת ששת הימים.

• יש לקחת בחשבון שבשעת מלחמה, עזרה צפויה מן החוץ על-פי התחייבויות ובריתות עלולה לא להגיע. שהרי, לפי עקרון השׂרידות, מדינות פועלות לנטרל איומים עליהן ולא למלא את התחייבויותיהן, שאותם ניתן לפרש באופנים שונים. התחייבויות נועדו לנטרל איומים, אך מילויָן עלול דווקא להגביר אותם, כי בין מתן ההתחייבות לבין הצורך למלא אותן השתנו התנאים. ישראל למדה זאת על בשרהּ גם במלחמת יום הכיפורים וגם במלחמה הנוכחית בעזה.

________________ בשבוע הבא: גודריאן מלמד את היטלר ורומל את תורת לוחמת השריון בחזית; גודריאן מפר פקודה אסטרטגית; הפולנים לא ניצלו הזדמנות אסטרטגית; "התגברות על מכשול מים בלתי עביר"; חידוש הלחימה הגרמנית; שיתוף אוויר-יבשה; התנגדות הגנרלים הגרמנים להיטלר; סיבות כישלונו של היטלר; הנזק של מלחמת ששת הימים.

1. אחד משיקולי הפיקוד העליון הגרמני לתקוף את פולין בתחילת ספטמבר היה צליחת הנהרות לפני הסתיו, שהרי הנהרות גואים ממי גשמי הסתיו. 2. צה״ל חיקה את המהלך הזה בפרוץ מלחמת ששת הימים, וצבאות הקואליציה הכניסו בו שכלולים במלחמת המפרץ. 3. כך נהג צה״ל בפתח מלחמת יום הכיפורים. על הנוהג הנפסד הזה כתב תאודור דרייפר בספר ״מלחמת ששת השבועות״: ״אחד מן המרשלים של נפוליאון הציג לפניו פעם תוכנית להיערכות, שבה היה הצבא הצרפתי מוצב יפה וסדור מקצה אחד של הגבול ועד משנהו. ׳האם מטרתך למנוע הברחות?׳, שאל נפוליאון בלי רחמים״. 4. כפי שצדאם חוסיין לא האמין, ב-1990, שארצות-הברית תסתבך במלחמה בגלל סיפוח כוויית לעירק. 5. צבאה של שווייץ נחשב לאחד היעילים בעולם, גם בשנות הארבעים וגם בעת כתיבת שורות אלה, למרות שלא היה לו ניסיון קרבי. לוּ שותף במלחמה, יכול היה להכריע את הכף נגד גרמניה, כבר בשלב הפתיחה של המלחמה. זה היה אחד השיקולים של היטלר במאמציו לשמור על הניטרליות של שווייץ, שעה שהוא הפר את הניטרליות של הולנד, בלגיה ולוכּסמבורג. לולא הפרת הניטרליות של אלה, לא היה מסוגל לבצע את מהלך ההכרעה שביצע. ראה להלן. 6. בדומה לסיכוי שהיה לישראל ב-1973 להביס את הצבא המצרי ליד תעלת סואץ, באמצעות קו בר-לב. 7. כפי שלצה״ל היה סיכוי לשבש את צליחתו של הצבא המצרי במלחמת יום הכיפורים אילו היה צבא מקצועי ולא אספסוף חמוש. 8. בכל דיביזיה היו שני רגימנטים, שבכל אחד מהם היו 256 טנקים. 9. נוהג מקובל בין אנשי צבא לסיים ביניהם חשבונות ישנים בשדה הקרב. הרי שתי דוגמאות: במלחמת העצמאות העביר הגדוד הרביעי של הפלמ״ח לגדוד החמישי – שניהם מחטיבת ״הראל״ – מכונת-יריה ״שוורצלוזה״ פגומה ומסוכנת למשתמשים בה, שגרמה לאנשי הגדוד הרביעי תקלות ונפגעים בקרַב נבי סמואל. בסיום מבצע ״יבוסי״, בתחילת מאי 1948, גרם השימוש במכונת-יריה זו למספר נפגעים לחיילי הגדוד החמישי, ולשיבוש במהלך המבצע. במלחמת יום הכיפורים מנעו הרמטכ״ל, דוד אלעזר, ואלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן, מאריאל שרון להשתתף בדיון שנערך לקראת התקפת הנגד ב-8 באוקטובר, וזאת הייתה אחת הסיבות שההתקפה נכשלה (ראה להלן).