תפקודו הלקוי של הצבא הצרפתי ב-1940 – כמו של צה"ל ב-7 באוקטובר 2023 – ותפקודו המשופר של הצבא הגרמני העניקו לגרמנים סיכוי כלשהו להשיג את המשימה הקשה מכל: צליחת-סער של המאז – כמו לחמאס, הגדר האלקטרונית הצופה והחמושה אוטומטית שמערכת הביטחון הקימה בין רצועת עזה ליישובים בעוטף עזה. הניצחון הגרמני במאי 1940 לא היה וַדָּאִי לפני מעשה, בנסיבות של אותם ימים. במבט לאחור, אחרי 84 שנים, הוא נראה, שלא בצדק, סביר ביותר. הסבירות הזאת היא, בחלקה, תוצאה של הטמעה בתודעה של שפע פרסומים שליליים על הצרפתים, ושל התוצאות הידועות של האֵרוע. העיסוק האינטנסיבי בפרשה הפך את גאוניותם הצבאית של פון מנשטיין ושל גודריאן, ואת אומץ-לבו האישי ונחישות אופיו של רומל, לחלק כמעט מובן מאליו של התרבות הצבאית האנושית. אותם דברים אמורים לגבי שלומיאליותם של גמלאן, קוראפּ, הונציגר וחבריהם, ומורך-לבם של מפקדים צרפתים רבים בקו הדם. התיאוריה, ההיסטוריה וניתוח האֵרועים מלמדים, שהמערכה בין סדאן לנאמוּר עשויה הייתה להיות, ביֶתֶר סבירוּת, מלכודת המוות שלתוכה הכניס היטלר את מיטב צבאו: הריכוזים הצבאיים העצומים בגדה המזרחית של הנהר, על המים ובעמק שבגדה המערבית. מרמת וסטיה, השולטת על ראש הגשר של רומל, ניתן היה להשמיד בקלות את כל הדיביזיה הגרמנית השביעית, שצלחה ראשונה ופתחה במומנטום ההכרעה. לן דייטון כתב בספרו ״בליץ קריג״: ״עמק המאז שמצפון לדינאן היה עשוי להפוך מלכודת לגרמנים המתקדמים. הם צפו במצוקים התלולים שמעבר לנהר. ראש המצוק – רמת וסטיה – חלש על ערוץ הנהר כולו״. הפיקוד העליון הגרמני, שנגרר באי-רצון להרפתקה הצבאית הזאת, היה מודאג מאוד. ראש מטה המבצעים של הכוחות המזויָנים הגרמניים, הגנרל אלפרד יוּדל, התנגד למהלך הזה עד שהצלחתו הייתה לעובדה. באותה מידה ניתן היה לחסל את כוח הפלישה של החמאס ב-7 באוקטובר אם כוחות צה"ל היו בעמדות בכוננות עם שחר ולא במיטות.
לצרפתים ניתנו שלושה ימים להתכונן לקרב הזה. כך נמנעה מהם הפתעה פסיכולוגית (שהייתה מנת-חלקם של חיילי צה״ל בסיני בפרוץ מלחמת יום הכיפורים). עד שהגרמנים הגיעו לנהר, פוצצו הצרפתים והבלגים את כל הגשרים שעליו. הפיצוץ האחרון, בגזרת פעולתו של רומל הזריז, נעשה כאשר מכונית גרמנית משוריינת ראשונה הייתה על הגשר, ומפקדה התכוון לנתק את כבלי חומר-הנפץ. למרות שהיחידות הצרפתיות בין סדאן לנאמור לא היו מן הדרג הראשון, הן מוקמו בשטחים שולטים ובמוצבים חפורים ומוגנים ויכלו להטיל משם די אש על נקודות הצליחה, כדי למנוע את פעולת הצליחה או להשהותה לפחות, עד בוא התגבורות.
ביחסי הכוחות על הנייר יכלו הצרפתים לבלום את הגרמנים על המאז ולשנות בכך את פני ההיסטוריה וכמובן למנוע את השואה. אבל בשדה הקרב, צבא מקצועי גרמני ניצח אספסוף חמוש צרפתי,
1 שמפקדיו, לאורך כל שרשרת הפיקוד, דבקו בקונספציה של הגנה קווית קשוחה שאבד עליה הכלח; שלא היו מסוגלים להפעיל מטוסים לסיוע בקרב היבשה; שנפלו בפח ההונאה הגרמנית; שנעדרו את תבונת מעשה הלחימה, והמשיכו לדבוק באותה קונספציה למרות שהכתובות נרשמו על הקיר בגדול מה-10 במאי.
כשהתחילו להיפגע, שיקרו המפקדים הצרפתים בחזית בדיווחיהם, בתקוָה שהעניינים איכשהו יסתדרו, והצלחת אחרים תחפה על כישלונם. אחרי הבריחה שלהם אל מעֵבר למאז משטחים שתפסו בבלגיה, במטרה לבלום את הגרמנים שם, ירד המורל שלהם מאוד. השפעה שלילית במיוחד, טקטית ומורלית, הייתה לבריחת הצרפתים מעמדות שתפסו על שתי גדות הנהר סמוּאה בבלגיה, במסלול התקדמותו של גודריאן, אף-על-פי שהצטוו להחזיק בעמדותיהם על הנהר הזה בכל מחיר. מפקדים אחדים אפילו לא דיווחו שנטשו את עמדותיהם והוסיפו בכך חטא על פשע. ייתכן שצרפת הוכרעה, בעצם, בסמוּאה.