כביש 10 שנסגר לתנועה לפני 12 שנים ונפתח לתנועה רק בימי החגים, נשאר השנה סגור לתנועת אזרחים ישראלים גם בימי חול המועד פסח ויום העצמאות.
סיפור סגירתו של כביש 10 לתנועה חופשית של אזרחים ישראלים ב-12 השנים האחרונות, הוא עוד סיפור על-כניעת מדינת ישראל לטרור, עוד סיפור על התמכרות לשקט ושלווה (מדומים), עוד מהלך מדיני וצבאי של "התחשבות" ו"הבנה" של אינטרסים של מדינות וגופים באזור, על חשבון האינטרסים וצורכי הביטחון של מדינת ישראל הריבונית, התחשבות יתר שהיא חלק מהקונספציה שהובילה את מדינת ישראל לאסון השבעה באוקטובר!
כביש 10 הוא כביש הסלול לאורך 182 ק"מ שמתחיל ליד גבול רצועת עזה ונמשך עד צפונה מאילת, לאורך קו הגבול הדרומי של מדינת ישראל עם מצרים בחצי האי סיני. הכביש, מעידים מי שנסעו בו, הוא כביש חדיש דו-מסלולי רחב, העובר בנוף מדברי יפהפה. הכביש הזה אסור לנסיעת רכבים של אזרחים ישראלים למעלה משלוש עשרה השנים האחרונות. ב-18.5.2011 התרחש פיגוע קטלני בכביש 10. שמונה אזרחים ישראלים נהרגו בפיגוע רב-כיווני במתקפה על אוטובוס נוסעים שנסע בסמוך לגבול על-ידי חמושים שלכאורה חצו את הגבול
לתוך ישראל מסיני.
החיילים הישראלים שרדפו אחרי המחבלים נכנסו לתוך השטח המצרי ובמהלך קרב היריות שהתחולל בין חיילי צה"ל לטרוריסטים החמושים, נורו ונהרגו גם חיילים מצריים שלא היו מעורבים בתקרית הקטלנית. שר הביטחון דאז אהוד ברק שלח התנצלות עמוקה לממשלת מצרים כאילו ישראל הייתה אשמה בתקרית וחייליה הרגו אזרחים מצריים חפים מפשע ולא חיילים מצריים שנקלעו לקרב בין טרוריסטים איסלמיים קיצוניים השורצים בחצי האי סיני שקטלו בפעולת טרור את חייהם של אזרחים ישראלים תמימים שנסעו בכביש היפה דרומה לאילת. מאז כאמור הכביש היפה הזה סגור לתנועת כלי רכב ישראלים אזרחיים פרט לכמה ימים בודדים בעיקר בימי חול המועד סוכות ופסח.
לפני שמונה שנים (2016), פרסמה הכתבת רות אנגלש בעיתון האמריקני "וושינגטון פוסט" כתבה שכותרתה - "לא להביך את קהיר: הפסיביות של צה"ל בכביש 10". כתבת ה"וושינגטון פוסט ראיינה לכתבה בין השאר את רס"ן עלים סעד, סגן מפקד גדוד "קרקל" שמוצב לאורך גבול ישראל מצרים, גבול שאמור לחצוץ בין שתי מדינות שיש ביניהן הסכם שלום כבר למעלה משנות דור נזכיר למי שזקוק לתזכורת. הכתבת שאלה את סגן מפקד גדוד הקרקל מדוע כביש ארוך ויפה זה הוא הכביש היחיד הסגור לתנועת אזרחים ישראלים בתוך מדינת ישראל ה"גועשת".
חסרים משאבים ברור שזוהי החלטה של הדרג המדיני בישראל אבל סגן מפקד גדוד הקרקל שנאלץ להסביר לכתבת האמריקנית את יישום המדיניות של הדרג המדיני הישראלי בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי הביטחון מ-2011 (נזכיר - אהוד ברק, משה יעלון, אביגדור ליברמן, ואחריהם נפתלי בנט, בני גנץ ויואב גלנט). סעד הסביר כי "הכביש נמצא על קרקע ישראלית ולכן, אנחנו מאפשרים לאנשים לנהוג בו מדי פעם. יש לנו צבא והוא נמצא כאן כדי להגן אל ארחינו!" אז מדוע התנועה האזרחית הישראלית בכביש הנמצא בריבונות ישראלית מלאה ללא מחלוקת מוגבלת כבר למעלה משלוש עשרה שנים?
רס"ן סעד מסביר כפי שמצוטט בכתבה כי "לצה"ל חסר את המשאבים הדרושים לשמירה על הכביש שיהיה פתוח דרך קבע. הפעמים הבודדות שהכביש נפתח לכמה ימים לתנועת אזרחים ישראלים הן בתקופת החגים. "חיילי צה"ל היו צריכים להקים נקודות תצפית ולאייש אותן לאורך הכביש לצורך המבצע האחרון של פתיחתו." הכביש נסגר ברגע שהחגים מסתיימים. לאלימות אחראים שם הבדואים, כך על-פי הכתבה. "האתגר החריף לאחר שהשבטים נשבעו אמונים לדאעש וקיבלו בתמורה כסף, אימונים והטבות אחרות".
ז'ק גולד חוקר במועצה האטלנטית של "מרכז חרירי" בוושינגטון סיפר לכתבת ה"וושינגטון פוסט" כי "על אף שהגדודים החמושים שם ממוקדים במאבק נגד הצבא המצרי, בעבר הם גם דיברו על תקיפת מטרות בשטח ישראל." גולד טוען כי ארגון הטרור מסיני שומר על ברית טקטית עם ארגון החמאס ששולט ברצועת עזה ומסייע לו לרכוש ולהבריח כלי נשק. כתבת ה"וושינגטון פוסט" מסכמת את הכתבה בגילוי הערטילאי, כולל מפי קציני צבא ישראלים "בכירים", כי "ממשלת מצרים עבדה בצמוד עם ישראל כדי לנטרל את האיום שנשקף מדאעש - ישראל ומצרים חולקות אינטרסים כעת כשהן לוחמות יחד באויב משותף וכי הן מכבדות כל אחת את ריבונותה של השנייה".
לי לא ברור כיצד צה"ל עם ידיים כבולות נלחם בגדודי הטרור האסלמי בחצי האי סיני (וכמובן גם בצבא החמאס, ברצועת עזה, לפחות עד בוקר ה-7.10.23). החוקר האמריקני ז'ק גולד ניסה להסביר לכתבת ה"וושינגטון פוסט", מדוע בזמן שכבישים מסוכנים יותר, כגון אלה שליד הגבול עם לבנון וסוריה ועוד כמה כבישים ביהודה ושומרון למשל נותרים פתוחים בשעה שכביש 10 לאורך גבול ישראל מצרים סגור - "כשזה מגיע לסוריה או ללבנון, ישראל יודעת כיצד להגיב והיא לא תהסס לתקוף כוחות בצד השני של הגבול אולם, בנוגע למצרים המודוס אופרנדי לתגובה מוגבל במיוחד - צה"ל לא יכול פשוט לירות בחזרה כשנורים לעברו כדורים מסיני שכן זה יכול להסתיים במותו של חייל מצרי וזה יביך את בעל הברית מקהיר".
פחד ורתיעה אין לי ספק, כי נסראללה מצפון, ויחיא סינוואר מדרום צפו גם הם בהתנהלות הרופסת והתבוסתנית של ממשלות ישראל מ-2011 שנכנעו לאיומי הטרור האיסלאמי, רצו שקט בכל מחיר וברחו מעימות "קטן" עימו. "התחשבו" באינטרסים ו"ברגישויות" של כמה מדינות ושליטים באזור, גם תוך כדי דריסת אחד הסמלים החשובים של מדינה ריבונית שיודעת וחייבת להגן על חייהם ושלומם של אזרחיה, שרוצים לנסוע ולטייל באחד הכבישים היפים במדינת ישראל, כביש שעובר כולו בתחומה הריבוני של ישראל, הרחק הרחק מכל ריכוז של "אוכלוסייה עוינת"!
מי שמשדר חולשה כזו, מי שמשדר פחד ורתיעה להגן על אזרחיו, אויביו הרצחניים והשפלים קולטים את מעשיו בפועל בניגוד להצהרותיו ה"בומבסטיות" ומסיק את מסקנותיו - ישראל היא מעצמה צבאית רק על הנייר! בפועל, היא כמו שמשון הגיבור שגזזו את מחלפותיו!
(וגם) מדיניות ממשלות ישראל מ-2011, ביחס לכביש 10, היא שנטעה במחשבות הגרועים והשפלים שבאויבינו, את הרעיון והתעוזה שהובילה אותם לטבוח באזרחי וחיילי מדינת ישראל בחג שמחת תורה האחרון! והעובדה שגם אחרי חצי שנה, צה"ל וכמובן אין לנקות את הדרג המדיני מאחריות, להפך, עדיין ממשיך ופועל על-פי אותה קונספציה שהוא הוביל עד ל-6.10.23 ולא משנה אותה, מדליקה אור אדום בקשר לעתיד! לא מדובר כאן אם ואיך להגיב לתוקפנות אירנית! מדובר על הדבר הבסיסי ביותר - החובה של המדינה להגן על אחת הזכויות הבסיסיות של אזרחיה, במדינתם הריבונית!
אם את זה מדינת ישראל וצבאה לא מסוגלים לעשות, חצי שנה אחרי זוועת ה-7.10.23 איפה פה "הניצחון המוחלט"? רחוק לא כ"פסע", אלא כשנות אור מהמציאות! חבל, עצוב ומטריד!