יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ זימן מסיבת עיתונאים למוצ"ש (08.06.24). המערכת הפוליטית בדריכות. הציבור מודאג. המלחמה נמשכת בשתי החזיתות. בצפונית אף מתעצמת מול חיזבאללה. אירן, כשחמנאי בראשה, בוחשת ומאיימת ומהדקת את טבעת החנק סביב ישראל. ואצלנו? מלחמת אחים מתעצמת, על-אף הסיכונים הגדולים המסתמנים לקיומה של המדינה.
לפי הבנתו של גנץ, הגיע המועד למימוש האולטימטום: פרישה מממשלתו של בנימין נתניהו - לאחר שתנאים שהציב, לא התקבלו. במוצ"ש יודיע מה הכרעתו.
גנץ נדחק החוצה, בשל כוחות גדולים ממנו. נושפים בעורפו: יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד; יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן; והיו"ר החדש של מפלגת העבודה, יאיר גולן. אישים אלה מאתגרים את גנץ, ומציגים אותו ככלי ריק בעצם המשך ישיבתו עם נתניהו, למרות שתנאיו נדחו באותו ערב שהציגם.
גנץ מפנים את הביקורת והוא קרוב מאוד ליציאה. ובכל זאת, שני אירועים עלולים לגרום לו, לגנץ, להימלך בדעתו ולהימנע מפרישה:
- הודעה על עסקה קרובה עם חמאס שתכלול ערבויות מצד ארה"ב וקטר;
- החמרה משמעותית ביותר בחזית הצפון שתחייב התגייסות והתייצבות "מתחת לאלונקה", כאמירתו החביבה.
בינתיים, מאופן התנהלותו של גנץ עולה: הבטחתו "ישראל לפני הכל", לא שווה יותר מהבטחת נתניהו ל"ניצחון מוחלט". במקום זאת אני עדים ל"טירוף מוחלט" במערכת הפוליטית, ועוד במצב מלחמה.