לכבוד חג השבועות ש' הגיע היום מוקדם יחסית. מאז 7 באוקטובר הוא מגיע אלינו בכל יום שישי, תולה על השער שקית מלאה בכל טוב שמכילה ארוחה למשפחה שלמה ורעבה ונוסע לדרכו, בלי לצלצל בפעמון, בלי "להפריע" חלילה.
היום הוא הגיע בידיים עמוסות בכל טוב. מאפי גבינה, מטעמים, מנות אחרונות בשפע. לשם שינוי התעקשנו איתו שייכנס הביתה ושתינו קפה ביחד. הוא מנכ"ל של חברת הייטק מצליחה, אחרי אקזיט, מאות עובדים ברחבי העולם, המוצרים שלהם מוכרים היטב בכל העולם. את הארוחות שלנו הוא מבשל בעצמו, באהבה.
היום הוא סיפר לנו על עובדי החברה שחזרו מהקרב. על היחס המיוחד שהם מקבלים, על תמיכה נפשית מקצועית שהחברה מממנת על חשבונה לכל עובד/ת שנזקק/ת לכך כתוצאה מטראומת שמיני עצרת והמלחמה הארוכה שלאחריו. כל עובדת ועובד, במיוחד מי שחזרו משדה הקרב, זוכים למענה ולתמיכה הנדרשת, לא משאירים אף אחת/ד מאחור.
היום, לראשונה מאז 7 באוקטובר, לקחתי את ש' לחדר של נוני. הראיתי לו את אינספור הצעיפים של הפועל ושל קבוצות אחרות, את המזכרות שנוני אסף במהלך חייו, את התמונות שלו ושל מיקה, את הצעיפים והחולצות הרבות שהשאירו אוהדי הפועל על תלולית העפר של הקבר הטרי אחרי ההלוויה, את הארגזים הכחולים עם הציוד האישי שלו שקיבלנו מהצבא ועדיין לא העזנו לפרוק, את הטלפון של נוני עם שומר המסך שבו תמונתו הכל כך שמחה של שוהם בן הרוש הגיבור ז"ל. התרגשנו ביחד, מאוד.
ש' הוא המייצג האמיתי של ארץ ישראל היפה, הערכית והטובה. הארץ שעבורה יצאו מיטב בנינו לחרף את נפשם, שבשבילה אנחנו כולנו נלחמים, בגיהנום של עזה, ברחובות הערים שלנו, בכל מקום אחר בו אפשר לבטא את אהבתנו לבית שלנו, למדינת ישראל.
חג שבועות שמח ככל שניתן, חג של ערבות הדדית לכל אוהבי הארץ הזו, היפה והפורחת, למרות הכל.