אך למרות ההצהרות הדרמטיות על כך שמדינת ישראל תביא עשרות אלפי עובדים זרים לתחום הבנייה, בפועל הגיעו לישראל אלפים בודדים. כך, קיבלו תאגידי בניין עשרות בודדות של פועלים. מנהל של אחד מתאגידי הבניין החדשים הרבים שקיבלו השנה הכרה ככאלה שרשאים לייבא לישראל פועלי בניין שוחח עם News1 וסיפר שעל אף ששילם אגרת בקשה לייבוא של 350 פועלים - בפועל קיבל 25 פועלים.
"הם לא יכולים להביא לי את הכמות הזאת בגלל שלא היו מספיק עובדים", אמר אחד מבעלי תאגידי הבניין החדשים ל-News1. לדבריו, למרות שנפתחה אפשרות לייבוא עובדים במסלול פרטי ולאו-דווקא דרך הסכמים בילטרליים. מסלול זה היה יכול לאפשר לו להביא לישראל עובדים שאינם דווקא מהודו או מסרי לנקה, אלא גם מאוזבקיסטן, בולגריה, גואטמלה, גאורגיה, נפאל, סין, הפיליפינים, רומניה, תאילנד וטורקיה. אך רשימה ארוכה זו של מדינות שמהן ניתן לייבא פועלי בניין באופן פרטי צומצמה אך ורק לתאגידי בניין גדולים. זאת, בשל סעיף אשר קובע כי אפשרות זו תתאפשר אך ורק לתאגידים שמיצו כוח עבודה של 200 פועלי בניין: "יובהר כי ניתן לבצע הזמנה בחלופה זו עד 30% מסך העובדים הרשומים בתאגיד, וזאת לאחר מיצוי 200 עובדים המועסקים בתאגיד", לשון הודעת אגף בניין זרים ברשות האוכלוסין וההגירה.
תנאי זה גורם לכך שתאגידי הבניין החדשים והקטנים נפגעים באופן שאינו מאפשר להם להיכנס לשוק. זאת, משום שהם גם לא מקבלים את מכסת העובדים שעליה שילמו אגרה גבוהה על-פי דרישת המדינה, וגם לא יכולים לבצע פעולות לגישור על החוסר. במקביל, התאגידים הגדולים מקבלים עדיפות ומתחזקים יותר ויותר.
עורכת דין שקשורה לאחד מתאגידי הבניין הוסיפה כי המדינה פתחה את התנאים שהוצבו בפני מי שהיה מעוניין לפתוח תאגיד בניין חדש. "הם פיתו אנשים להצטרף לענף והשנה נרשמו כמאה תאגידים חדשים לחלוטין שלא עבדו בענף הבניין, רק בשל הפיתוי של רשות האוכלוסין וההגירה שבגלל שיש מחסור בענף הבניין יש צורך בתאגידים נוספים, ושיביאו המוני עובדים זרים וייתנו להביא אותם בייבוא אישי. מה שקרה, זה שכמות התאגידים גדלה לפחות פי שלושה, וכל התאגידים נדרשו לשלם אגרת ייבוא של לפחות 350 אלף שקל. כולם שילמו את האגרה ושמו 3.26 מיליון שקל ערבות. המדינה הרוויחה מיליונים מהתאגידים החדשים האלה, והתאגידים לא קיבלו את העובדים".