או שיתברר שהיריבים צודקים, ושביידן אכן מתקשה להיות חד וערני. צריך לקחת בחשבון שהנשיא הוא אדם מוגן מאוד, עטוף ושמור. ייתכן מאוד שהשמועות על מצבו המנטלי של ביידן הם לא יותר מקמפיין השמצה אופייני לזמננו. ייתכן מאוד שהשמועות על מצבו המנטלי של ביידן נכונות. כמובן - הכי סביר שהאמת איפשהו באמצע. הוא כבר לא במיטבו, אבל גם רחוק מאוד מהדימוי העלוב שהיריבים מנסים להדביק לו. האמצע הזה הוא מקום מסוכן. בעיקר במצב של עימות. האמצע ייבחן על פני שעה וחצי בעמידה על הבמה, שעה וחצי לאור הזרקורים. מעידה משמעותית אחת תהיה אירוע קריטי. מעידה משמעותית אחת תהיה מכה קשה לקמפיין של ביידן, שנמצא במגמה של עלייה קלה. לא תמיד זה כך. מועמדים יכולים למעוד בעימות ולנצח בבחירות. נכון, המעידות שלהם הופכות לסוג של אגדות משעשעות לחובבי טריוויה נשיאותית, אבל האמת היא שעל החשיבות שלהם אפשר להתווכח. ואם להיות קצת יותר נחרץ: רוב המחקרים לא מצאו סימנים להשפעה ברורה של עימותים על תוצאות הבחירות. דוגמה: בוש (האב) המציץ בשעונו במהלך העימות. זה חיזק את הרושם שבוש הוא מועמד קצת עצי. אבל לא בגלל זה הוא הפסיד בבחירות (הוא הפסיד בגלל הכניסה של רוס פרו למרוץ). דוגמה: מייקל דוקאקיס הפגין קרירות אדישה מול שאלה מה היה עושה לו אשתו הייתה ״נאנסת ונרצחת״. זה חיזק את הרושם שדוקאקיס הוא מועמד טכנוקרטי, חסר כריזמה. אבל האם בגלל זה הפסיד? ספק גדול. המועמד מולו היה בוש, שגם הוא היה מועמד טכנוקרטי, חסר כריזמה. מתי לרגע כלשהו בעימות אולי הייתה חשיבות? כאשר רונלד רייגן, במשפט הומוריסטי אחד, הסיר מסדר היום את שאלת הגיל שלו (בעימות מול וולטר מונדייל ב-1984). אבל גם במקרה הזה, ולנוכח התוצאות החד-משמעיות, קשה להעלות על הדעת ניצחון של מונדייל, עם או בלי הרגע הנפלא בעימות (צפו כאן). מה יכול לקרות בעימות השבוע? אם טראמפ יאמר בעימות דבר מה שאיננו אמת עובדתית צרופה, זה לא יוסיף או יגרע הרבה מסיכויי ההצלחה שלו. מדוע? כי כולם כבר יודעים מי הוא טראמפ ומה יחסיו עם האמת העובדתית. אמירה כוזבת של טראמפ לא תגלה לבוחרים שום דבר חדש. היא לא תאמת עבורם את החשד שטראמפ לא תמיד מקפיד על העובדות - כי זה לא חשד, זו ידיעה. במקרה של ביידן המצב אחר: הבוחרים באמת לא יודעים כמה הוא חד, ערני, כמה הוא בעניינים. הם נחשפים לחשדות, לשמועות, ללחישות לשמצות. אין להם מידע. העימות יספק להם מידע. הוא יספק מידע בנושא הכי קשה לביידן בבחירות האלה: היכולת לשכנע שהוא בשליטה. והוא יספק את המידע הזה בזמן מוקדם ללא תקדים. העימות הנשיאותי המוקדם ביותר בתולדות אמריקה. עד כדי כך מוקדם, שהוא קודם אפילו לועידות המפלגות של הקיץ. וכן, גם זה חשוב. זה מאפשר למפלגות להחליף מועמד. נכון - התסריט לא נשמע סביר, או כזה שצריך להניח שיקרה. אבל הוא אפשרי. בעיקר אם יתברר שהשמועות נכונות. בעיקר אם הציבור יקבל את הרושם שביידן, כאשר הוא ניצח לבד על במה, לשעה וחצי, ברגעים של לחץ, מול שאלות קשות, אינו מתפקד היטב. וכמובן - צריך להניח שזה לא יקרה. סביר להניח שלו היה חשש שזה מה שעלול לקרות, ביידן ויועציו היו נמנעים מעימות. אלא אם… אלא אם גם היועצים מוטרדים. אלא אם גם חלקם מראשי המפלגה רוצים לבחון את מצבם בטרם יתחייבו על מועמדות של מי שלא מצליח להיראות מרשים על במות. הנה, חזרנו לעולם השמועות והרמזים, שלא קל לברור בו את המוץ מהבר. את ההצעה הזאת שמעתי ממישהו שמכיר היטב את וושינגטון, שכיהן בממשל בתפקיד בכיר, איש רציני, שדיבר איתי לפני כמה ימים. אולי - אמר - היועצים של ביידן לא ידעו איך לומר לו שהוא צריך לפרוש. אולי הם הבינו ששום אמירה לא תשכנע אותו. אז הם החליטו להעמיד אותו על במה. לתת לו הזדמנות להצטיין, או להיכשל. לתת לו הזדמנות לפרוש בזמן, מספיק מוקדם כדי להציב במקומו מועמד (כנראה מועמדת) אחר. בחמישי בלילה נדע יותר.