בני דון יחיא אוהב לקבּץ סיפורים שיש בהם חוכמת חיים. כך עשה בעבר באוסף סיפורים חסידיים - 'מבחר הסיפור החסידי' - וכן בקובץ הנפלא 'מבחר הסיפור היהודי'. תרמיליו של בני דון יחיא צופנים בחובּם פניני דורות. כבר בלַקטו סיפורים מרגשים, שיש בהם אוצר חוכמה, הבינו הקוראים לאן נוטה נפשו של הכותב: יש לבֶני דון יחיא רצון עז לתת לכולנו הנאה רוחנית, תענוג להתבשׂם ממוּסר השׂכל מיוחד, חוכמת חיים שתרטיט אותנו, שנידלק מאותה 'פואנטה', תובנה שוברת שוויון. בקבצים הקודמים ידענו מיד, שבני דון יחיא מלקט ואוסף ונהנה להעניק נחת רוח לקוראיו. אך מעבר לכול - כבוד למסורת, להיות בדרכם של המנחילים מדור לדור, כמי שצועד בדרך יהודית עד אנשי כנסת הגדולה. אכן, בני דון יחיא רוצה להיות חלק מן השושלת, לתת לחוכמה היהודית זכות קדימה.

חוכמת החיים - הפעם בענייני זוגיות

אם בספריו הקודמים סחף אותנו בני דון יחיא במסעו הקסום הזה מסיפור לסיפור, הפעם גמלה בליבו של הכותב לחבֵּר מימרות שובות לב, ולהוכיח מקוריות גם באופן העלאת פנינים של מוסר ההשכל: הפעם הכל ייכתב בחרוזים. מקוריות רבה יש ביצירת מכתמים מבריקים, שיש במבָּעם לא רק חריזה, אלא גם התכתבות מעוררת השראה עם המקורות. כך לדוגמה כותב דון יחיא: 'בסיפור הזוגיוּת סוד ההצלחה

מסתכּם בַּמבוא:

הקם לאהבך, הַשכם לאהבו'. בַּמקור הפתגם קשור לזהירות מאויב, והנה דון יחיא בחוכמתו הרבה לקח את המילים לכיוון מרחיב לב, להוספת אהבה בין בני אדם. וכך הפתגם היפה של דון יחיא:

'המעטפת המשותפת

לזוג משמיִם:

רוח אלוהים מרחפת

על פני המים'.

רוח האהבה והחיבור האנושי נלקחים בשום שכל לימי בראשית, הן הכל היה אז תמים וטהור. דון יחיא ידע לתת לא רק חריזה, אלא גם את ראשית הבריאה באותה אריזה. הפתגמים ופניני החוכמה של דון יחיא נראים כה מובנים מאליהם, ואכן נזכרנו בפתגם הנצחי: אכן, האמת תמיד פשוטה. היא פחות או יותר חייבת להיות. היא צריכה להיות מספיק פשוטה שילד יוכל להבין אותה. אחרת יהיה מאוחר מדי. עד שתבין אותה יהיה מאוחר מדי. נשמע מוכר? כך כתב הוגה הדעות קורמק מקארתי. דון יחיא יודע ליישם זאת בצורה מבריקה.

גם בימים מאושרים, גם במשברים

האם חוכמת החיים תסייע לנו להקדים לעשות ולתקן הכול? לא בטוח. ספרו של בני דון יחיא יודע להכין אותנו גם לאכזבות.

'כשהאדם מתכנן לטווח רחוק

בורא עולם פורץ בצחוק,

לכן תחגגו יחדיו את העכשיו

ואל תשגוּ בחלומות אכזב'.

הפתגמים החרוזים של בני דון יחיא יודעים להיערך לכל פינה. ומפתגם לפתגם אנו מבינים מדוע ספר כזה יהפוך די מהרה לנחלת הכלל. לפנינו מתכון לספר משיב נפש. מתכון למתנה מבוקשת. לפנינו סגנון של מימרות - ואכן זו הדרך להאכיל אותנו בכפית כסף חוכמת חיים במשפט קצר. כמי שמנוסה באוצר הספרות היהודית והמימרות מדורי דורות, אל תתפלאו כאשר דון יחיא משתף אותנו לא רק בחרוזים, אלא גם בדברי חוכמה מאוצר חכמי הדורות הטובים והנועזים:

'כשדאגות חגות מעל השניים

כפיים לאבן עזרא, חכם ימי הביניים:

העבר אַין,

העתיד עדיין,

ההווה כהרף עַין,

אם כן - דאגה מנַיין?'.

לפחות יש בכותב חוכמת חיים להוביל את קוראיו להבין את הצד שמנגד, לא למהר לעמוד על שלו, ואם בזאת יצליח בהשגת המטרה, מה לנו כי נלין. ראו את שני פניני החרוז הבאים:

'אם לא נתחיל

להקשיב,

כיצד נשכיל

למנוע ריב?'.

ועוד מכתם שיש בו לצנן את רוח הקרב:

'גברים ונשים מתגבשים

כשהם מאזינים בנחת

ולא כשהם מלטשים

את התשובה הניצחת'.

אכן יש בכותב כישרון להרגיע את האווירה, ויש בחרוזים מעין תבלין ממותק שמקרר את להט הקרב ואת הסערה. כל זאת - ואנו ברוח ספרי המימרות הטובים, שהשכילו לומר לנו, שאפשר להשתנות, וחשוב ש"השינוי הוא טוב כל עוד הוא נעשה בכיוון הנכון". יש פתגמים העוסקים באמינות, בהקשבה, בסוד הפולמוס.

'בכל מריבה שלא נמוגה

יש תמיד שני צדדים,

אשה מנוגה

וגבר ממאדים'.

אם כל כך פשוט לקנות חוכמה בדרך הקיצור, כדאי לזכור את המימרה של הגנרל פטון: "אם זה לא יהיה פשוט - זה פשוט לא". אנו רואים, כי ערכים נשגבים עולים וממריאים בין השורות השנונות והמרנינות, ובין פניני חוכמה על זוגיות ואהבות - הקוראים מקבלים ברוח טובה תובנות די נשגבות.

אבקת סוכר - לתת למשבֵּר להפוך לאתגר

כפי שהצליח בספריו לאסוף סיפורים על צדיקים ועל תובנות יהודיות, שכבשו כל לב, גם בספר זה מיטיב בני דון יחיא לחבר פנינים על נושאים, שממלאים את סדר היום שלנו - אהבה, נישואים, משפחה, שלום בית, ואפילו לזרות אבקת סוכר על מריבות, על קשיים בזוגיות, ואפילו על הקשר עם הילדים. לא שכחנו, כי בקובצי החוכמה הקודמים, נוכחנו לדעת שיש לבני דון יחיא, שהוא מלומד גדול בנושאי משפחה, רצון עז לחוש כשופע קסם ממרומי הקתדרה: הנה הוא לפנינו כאותו צדיק המעתיר עלינו עצות טובות. מעין אור יהודי לאובדי דרך. ספריו הקודמים של בני דון יחיא אכן העניקו לנו את אוצר החכמה היהודי, וספר זה מעיד עליו. את מורשת בית סבא הכותב לא שכח. כשבא עתה לכתוב פתגמים ומימרות בחרוזים - כל זה ליווה אותו. קראו נא את הדפים המרנינים וראו נא: בבואו לשמֵח אותנו בחרוזים הקלילים, הלב יוצא אל המילים הטובות האלה. בני דון יחיא למד ללכת בשבילי הזהב הישנים והטובים, והדפים מוכיחים: בספרו זה הופך דון יחיא את החוכמה היהודית מדורֵי דורות לשירים שנונים ובועטים. יש קסם במילים האלה, שיש בהן לרומם את הרוח, לרפא נפשות, לקָרֵב לבבות. יש קסם בתובנה הריחנית, שאינה עוזבת... אסיים בשיר חוכמה קצר, שישאיר לכם ארומה מתוקה לזמן רב:

'לָתת בְּלב שלֵם - משתלֵם

כי ניחוֹח הוֶרד נותר בּמְעט

בַּיַד המושיטה אותו לַזוּלת'.