כן, גם לתקשורת חלק בהסתה לפגיעה בראש הממשלה נתניהו. באחרונה, כאשר כלל סדר היום של ישיבת הממשלה האחרונה גם דיון בקריאות הסתה נגד נתניהו ומשפחתו, היו מי שהמציאו הסבר דחוק ומגוחך לעיסוק ברטוריקה ובה גם קריאה לרצח ראש הממשלה. התירוץ: נאמר כי נתניהו שאף לשוות לעצמו, מן הסתם, דמות של מי שמבקשים להתנכל לו, כלומר: התקרבנות.
איננו סבורים כך. אכן, כמה מן הכותבים מאמרי דעה, מטיחים במאמריהם גידופים כלפי נתניהו ונימות של לעג וקלס המוצמדות לשמו. והכל, כמובן, בחסותו של העיקרון של "חופש העיתונות". חופש - ללא סייגים ומעצורים. עם זאת ראוי להעיר כי לגלוג על נתניהו, שימת דגש על כשלים חמורים בתיפקודו, אלה לא אמורים להיחשב ל"הסתה". תופעה זו מן הראוי שתכונה כליקוי בולט בתחום אישיותו של המגדף, כחשיפת הכותב כמי שאינו בן תרבות.
אך מכאן ועד לגידופים ואיומים ברצח - הדרך קצרה, אף ללא מעצורים. הרי הטחת עלבון בבן שיח, עקב ריב על מקום חניה, ריב צעקני הכולל חילופי גידופים, גם תקרית זו עלולה להסתיים בקטילת חיי אדם. המתרחש בימים אלה בין צה"ל לבין האויב, גם תופעה זו גורמת למתיחת עצבים, וללא הרפייתם במשך דקות ארוכות. החיכוכים בקרב הציבור, המתרחשים בחיי היום-יום, עלולים אף הם להסתיים במוות. לפיכך, לא אחת העיניים נשואות לעבר בולמי הזעזועים, האנושיים: אלה המופקדים על שמירת החוק, ונקיטת יד קשה כלפי מי שנוהגים באלימות מוכחת.
לעתים, יש המלינים על הוצאת גזרי דין מרוככים באופיים. ככל הניתן, יבדקו נא חכמי המשפט אם לא מן הראוי להמליץ לבתי המשפט להחמיר בענישה כלפי מורשעים בפלילים. זאת ועוד: תפקודם של נבחרי הציבור בכנסת, אינו תורם להרגעת הרוחות, נהפוך הוא: חילופי צעקות, או הפעלת הסדרנים כלפי ח"כים סוררים מהווים תופעות שיש המבקשים לחקותן ולהעתיקן אל מחוץ לבית הנבחרים. דומה כי האמצעים הנ"ל, להרגעת רוחות האזרחים, אינם מחייבים הגדלת תקציבים, למשל. הכול, כלומר שינויים בדפוסי ההתנהגות של אזרחים מן השורה, כל אלה יכולים לעבור מהפך כדי להסתגל לחיים רגועים יותר, אפילו נורמלים. הבה נבטיח לעצמנו דפוסי התנהגות שונים. הרי קרבים ובאים "הימים הנוראים".