לפני 25 שנה עלתה לאוויר סדרת הדרמה הפוליטית המצליחה ביותר בארה"ב, "הבית הלבן". את ארבע שנותיה הראשונות כתב אהרון סורקין, המציין בניו-יורק טיימס [במאמר שפורסם לפני הודעת הפרישה של ג'ו ביידן], כי חלקים ממנה יצאו מהאופנה בעוד אחרים התממשו. בסוף העונה השנייה חושף הנשיא ג'ד ברטלט, כי הסתיר מהבוחרים ואפילו מצוותו הקרוב ביותר שהוא חולה בטרשת נפוצה. העונה מסתיימת בעיתונאי השואל אותו האם בכוונתו להתמודד לכהונה שנייה. העונה הבאה נפתחת באותה שאלה ובתשובתו של ברטלט: "כן, ואני מתכוון לנצח". זהו בדיוק מה שאמר ג'ו ביידן אחרי הלילה הרע שלו. מכיוון שהוא רצה שהקהל יראה את ברטלט כגיבור, סורקין העניק לו ניצחון סוחף בבחירות הבאות. אבל מה היה קורה אילו הסדרה הייתה מתפתחת בכיוון שונה לחלוטין? אם הסקרים היו מראים שהוא עומד להפסיד? ואם יריבו היה לא היה סתם בלתי מתקבל על הדעת, אלא ערימה של בורות וכוונות רעות? אדם מסוכן בעל הפרעה נפשית, המתייחס אל תומכיו כילדים קטנים ואל החוק כמיועד לפראיירים בלבד? אדם הנערץ בידי גזענים? היינו גורמים לברטלט לפרוש מהמרוץ ולתמוך בבעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח את הטיפוס הזה, משיב סורקין. הבעיה בעולם האמיתי היא, שאין דמוקרט שמצבו בסקרים טוב משל ג'ו ביידן, ופרישתו – הרואית ככל שתהיה – אינה מחליקה בגרון. אבל יש מהלך שלא רק יחליק בגרון של מתנגדי דונלד טראמפ, אלא גם יהיה מקורי וישדר הקרבה. הנה הפתרון מחדר התסריטאים: הדמוקרטים צריכים למנות רפובליקני. את מיט רומני, מי שהיה מושל מסצ'וסטס, מועמד לנשיאות ב-2012, וכיום סנאטור ואחד היחידים במפלגתו שיצאו נגד טראמפ. מינויו של רומני יהיה מסר של פה ולב שווים: הפגנה ברורה ועוצמתית שהבחירות הנוכחיות אינן רגילות, אלא כדי למנוע את השתלטותו של אדם מטורלל. אין ספק שהוא ימשוך מספיק רפובליקנים כדי לנצח, אולי בגדול. ההתנגדות הכפולה (לביידן וטראמפ) תהפוך להתנגדות ליחיד (טראמפ). למצביעיה של ניקי היילי יהיה במי לתמוך, אחרי שהיא פסלה את עצמה בכך שהתייצבה מאחורי טראמפ.