פרק זה שמבוסס על עבודתם של מיקו גבאי וחבריו, יורד לשורשי התקופות הפרה היסטוריות של סביבת אופקים בליווי תמונות ומפות. ההסברים נכתבו ברוח של "אופקים הייתה כאן מזמן" מבלי כמובן לפגוע במחקרים החדשים של אז או בעובדות.
הצוות מסביר את היווצרות אקלים החבל, ההתפתחות המורפולוגית של החבל, קרקעות החבל בה מודגש אלמנט הלס כמרכיב מרכזי שקבע את תופעת השיטפונות ואת הגידולים החקלאיים שהתאמו לו, הנחלים ורשת הניקוז. לפרק אף נוספו כמה עמודים על שוניות אלמוגים שהתגלו מתקופת המיוקן, כאשר מרבית המידע מסתמכת על מחקריו של ג' גבירצמן.
הפרק על האתרים ההיסטוריים בחבל נכתב על-ידי הארכיאולוג דוד אלון איש משמר הנגב ומטרתו היא לא רק למנות את האתרים אלא לשכנע את הקורא כי החבל היה מיושב כמעט ללא הפסקה מתקופת סוף הפליאולית (8-10 אלפים שנה לפנה"ס) ועד לראשית המאה העשרים.
הפרק נפתח בסקירה היסטורית כללית ומונה את האתרים הבאים: גבעת אטון, נחל גרר, תל שריעה, תל הרור, חורבת ע'רק, גילת, חורבת פטיש, תל מנוח, תל הלמות, חורבת חשיף, תל סופה, חורבת שקמים, תל שרוחן הדרומי, תל עין הבשור, בית הכנסת במעון, ועוד.
אלון מציע לקורא מסלולי סיור הכוללים אתרים אלה. כמובן שלא נוכל לסקור את כל האתרים ונסתפק בכך שהקורא ימצא הזדמנות לתור באתרים בעת חופשת הקיץ וללמוד מהם על העבר במחוז.
עם זאת נציין שריד הבולט לעין הוא המבנה המכונה היום חורבת פטיש המאפשר הבנת סדר התרבויות באזור. ראשיתו בעיירה ביזנטית והמבנה היה חלק מהמרכז השלטוני שלה. נמצאו במקום עמודים מסותתים מאבני גוויל בגובה 4 - 6 מטר. האתר הוזכר כבר ברשימת שישק מלך מצרים (משלהי המאה ה-10 לפנה"ס) ויותר מאוחר היא וחלק אחר ממנה בגדה שממול - שימשו כמצודה למלכי יהודה.
המושב פטיש שקם בשנת 1950, קרוי כמובן על שם החורבה. האתר חרב בתקופה הערבית הקדומה ובימי הביניים נעשה ניסיון לשקמו שלא נפסק עד למלחמת העצמאות. המבנה הנראה היום הוא שריד של מצודה טורקית שהוקמה בשנת 1894.
במצודה ישב סמל (שויש) שלרשותו עמדו כוח של 20 - 30 איש ותפקידם היה למנוע סכסוכי שבטים בדואים בין שבטי התראבין והתיהא. בית הכנסת בנירים/מעון שנחשף במחוז, הוא שריד יהודי מפואר שנבנה תחת משטר רומי בין המאה השנייה לרביעית שלאחר הספירה. ציורי הציפורים, חפצי האמנות שנמצאו ושרידי הקירות והעמודים שובים את העין ואת הלב.