קבלת הפנים למהגרים הופכת לעוינת. מחצית מן האמריקנים תומכים בגירוש כל המסתננים, לעומת שליש לפני שמונה שנים. רק 10% מהאוסטרלים רוצים יותר מהגרים, ירידה חדה לעומת שנים קודמות; ראש הממשלה, אנתוני אלבנז, רוצה שמספרם יירד בחצי. ראש ממשלת בריטניה, קייר סטארמר, שואף שארצו תכשיר יותר עובדים מקומיים ותזדקק לפחות מהגרים. וזה עוד לפני שדונלד טראמפ מממש את הבטחתו לגירוש נרחב של מסתננים – דוגמה שמפלגות פופוליסטיות באירופה מקוות לחקות. לא מדובר במילים גרידא, מדגיש אקונומיסט. אוסטרליה, בריטניה וקנדה מקצצות את מספר ההיתרים לסטודנטים זרים. מדינות אחרות מקשות על מהגרים לצרף אליהם את משפחותיהם. ג'ו ביידן הודיע על צעדים שימנעו ממסתננים ממקסיקו לבקש מקלט בארה"ב. צרפת וגרמניה מתכננות להגביר את הגירושים. אם טראמפ יקבל את מבוקשו, ארה"ב תגרש 7.5 מיליון איש. מה יהיו המשמעויות הכלכליות לעולם העשיר? השינוי בגישה בא בעקבות תקופה של הגירת שיא. בשלוש השנים האחרונות עברו 15 מיליון בני אדם למדינות עשירות, העלייה הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית. אשתקד מספר המהגרים נטו לארה"ב היה 3 מיליון, 1.3 מיליון הגיעו לקנדה ו-700,000 לבריטניה. הם מגיעים מכל כיוון, כולל מאות אלפי פליטי מלחמה מאוקראינה ומיליונים מהודו ואפריקה. כעת יש סימנים לכך שהגל מתקרב לקיצו. ההגירה נטו לקנדה ירדה במחצית וירידה חדה נרשמת גם בניו-זילנד. בעולם העשיר יש פחות משרות פנויות מאשר בעבר, וזרם הפליטים מאוקראינה הפך לטפטוף. גם צעדים נגד הגירה מתחילים להשפיע: בשנתיים האחרונות עלה ב-50% מספר המסתננים שהוחזרו מארצות האיחוד האירופי לארצות מוצאם. ברבעון הראשון עלה מספר המגורשים מבריטניה באותו שיעור לעומת אשתקד. חציית גבול ארה"ב-מקסיקו ירדה לרמתה הנמוכה ביותר מזה שלוש שנים. עם זאת, מזהיר אקונומיסט, גירושים רחבי היקף עלולים להזיק לכלכלות – כפי שמוכיח נסיון העבר. מקורביו של טראמפ טוענים, כי הגירוש הנרחב בידי ממשל אייזנהאואר בשנות ה-1950 מלמד שהדבר אפשרי בלא תופעות לוואי. אכן, הייתה זו תקופה של צמיחה מואצת, אך ההשוואה שגויה, שכן ההגירה החוקית ממקסיקו עלתה באותה עת. הגירוש ההמוני עליו מדבר טראמפ יגרום תוהו ובוהו כלכלי, שכן ענפים שלמים ייאלצו למצוא עובדים חדשים. יש המשערים, שגירוש 7.5 מיליון מהגרים יפיל את התמ"ג האמריקני ב-12% בתוך שלוש שנים.