זוכרים את חנויות הכל בדולר? חנויות אלו היו הבסיס לחנויות הסטוק של ימינו, היה בהם מגוון גדול של מוצרים זולים ולימים בגלל קיבעון מחשבתי וגם בגלל "ההתחייבות הצרכנית" שהכול צריך להיות עד 5 שקלים הן הפסיקו להיות מעניינות.

יודעים מה המכנה המשותף בין איקאה הגדולה לחנויות הסטוק למיניהן?

המכנה המשותף הוא הפריטים הזולים/האביזרים למיניהם, אשר מהווים באיקאה כי 70% מהנמכר ובחנויות הסטוק אפילו יותר. בדרך כלל פריטים אלו לא ממש חיוניים בבית וברובם אפילו לא נשתמש תקופה ארוכה, אך דווקא הם נכנסים לעגלת הקניות שלנו במהירות רבה, דווקא בשל העדר מחסום ובשל דחף הקנייה המצוי בנו - קנייה אימפולסיבית - אשר בדרך כלל בא לפצות אותנו על מחסור כלשהוא, מצב רוח ירוד, שיעמום וכו. תעשיית קניינות שלמה ומפותחת עומדת מאחורי מוצרים אלו וכול רשת מגדירה את המחיר המקסימלי עבור אותה פריטים, לדוגמה מחיר מקסימלי של 0.2 דולר לפריט בנמל היציאה של הסחורה בסין מחיר אשר יתורגם למחיר שקלי מקסימלי של כשקל במחסן הרשת בארץ, אותו ניתן לתמחר לדוגמה בכול מחיר לצרכן כולל מע"מ, לדוגמה - חמישה שקלים - וכול זאת עם רווח נאה מאוד לרשת. קניינות שכזו, משאירה בצד לא מעט מוצרים ובמקביל מאלצת את היצרנים להתאים את גודל המוצר ואיכותו לדרישות התמחור. במקביל, ישנם מוצרים שמתאימים לרמת מחיר אחרות של עד 10 שקלים לצרכן וגם להם נקבע רף עליון של מחיר קנייה, אשר גם הוא ישאיר רווח נאה מאוד לרשת. הרגלי הקנייה משתנים כל הזמן והצרכנים מעדיפים מוצרים זולים, 'מדליקים', שאפשר לזרוק אותם ללא קושי וללא ייסורי מצפון רבים, מוצרים שאין צורך לבקש "אישור של בן/בת הזוג" האם לקנותם. בקיצור מוצרים קלים לקנייה/'אימפולסיביים', אשר מחירם יהיה לרוב סביב 20 שקל לצרכן. היקפי הקניות של מוצרים אלו רב ביותר, דבר שבדרך כלל מקנה להם מקום פיסי בולט בנקודות המכירה ולעיתים גם ביותר ממיקום אחד בחנות בעיקר משום שהם פונים לקהלים רחבים ובשורה האחרונה הם אלו שמככבים בראש דירוג המוצרים הרווחיים של הרשת.